Page 70 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 70
Pg: 70 - 3-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
הכא שלא היה לו אש מעולם אלא שבפשיעתו למ"ד אשו משום חציו וכו' אלא נראה דאתיא ההיא
נעשית האש הרי אין כאן אשו דהוי ממונו דמתחייב סוגיא כמ"ד אשו משום ממונו עכ"ד .ונראה
עליה משום שמירת ממונו אלא אש דחנוני אבל אי שהתוס' נחלקו על הנמ"י בדינם ,שלהתוס' אשו
משום חציו ניחא דפשתני שהדליק הבירה זהו חציו. משום חציו גורם שמה שלא בכוונה חשיב כבכוונה,
)מלחמת מצוה( דהיינו שמה שנפלה יתחשב כבכוונה של הפלה וכך
הדין באש שמה שהדליק האש ושוב הלך וביער
רש"י ד"ה משום חציו וכו' וקס"ד דאיכא נחשב שהשליך האש בעצמו כמו שמשליך חציו ,עי'
בינייהו כגון שהדליק בגחלת שאינה שלו .קשה בתוס' שם היטב ,ובתוס' בב"ק נו א ד"ה אילימא,
לי הא אפילו לפי המסקנה נמי דלמ"ד משום חציו ובטור חו"מ סי' תיח סעי' יא .משא"כ להנמ"י
אית ליה נמי משום ממונו קאי נמי הא דאיכא שהחשיב זאת ליצאה שלא בכוונה בכלל וכן גם חץ
בינייהו גחלת של חבירו ואדרבה הוו"ל לרש"י ז"ל שיצא מאליו לא התכוון להשליכו לפ"ד א"צ
לומר וקס"ד דאיכא בינייהו היכא דהוי ממונו ולא להעמיד הגמ' בחולין למ"ד אשו משום ממונו .ומ"מ
חיציו כגון היכא דכלו לו חיציו דלר"י פטור ולר"ל
חייב משום ממונו ועוד לפי סברת רש"י דאע"ג צ"ע בזה.
דקאי הכי לפי המסקנה עכ"ז נקטה רש"י וכתב )דודאים בשדה(
קס"ד דאיכא וכו' הוו"ל נמי לרש"י למימר דאיכא
בינייהו היכא דמת העבד דלמ"ד משום חציו הוי שם ר' יהוד' אומר בנר חנוכה פטור .הרמב"ם
כאילו הרגו בידו וחייב עליו ולמ"ד אשו משום פסק כרבנן דאפי' בנר חנוכה חייב מיהו לקמן ד'
ממונו חייב שלשים שקלים כאילו קטל תורא עבדיה ל"ב ע"א גבי אחד רץ ואחד מהלך בערב שבת פסק
כאיסי ן' יהוד' דפטור כדפסקי' שם כותיה ולכאור'
וי"ל ודו"ק. דלא אתי אלא כר' יהוד' דהכא דברשות מצוה פטור
)פרדס רימונים( מיהו רבינו נתן טעם התם מפני שטרוד בצרכי שבת
וא"כ הכא בנר חנוכה דליכא טירדא חייב ועיין
שם ד"ה משום ממונו וכו' ובורו וכו' .משמע
לכאורה דס"ל כרב יוסף לקמן בדף מ"ט דפלוגתא בש"מ שכתב )חסר כמה שיטו' והי"ח(.
דר"י ורע"ק היא בבור ברשותו ולרע"ק בור )חלב חיטים(
ברשות הרבים פטור ולא חייב הכתוב בבור אלא
משום ממונו ולא ס"ל לר"ל כר"י דבור ברשות שם האי לאו ממונא דבעל גמל הוא וכו' .לפי'
הרבי' חייב דא"כ לא הוה קאמר הכא דדוק' אם התוספות ניחא דאאש דבהמתו לא מיחייב במה
הגחלת שלו הוא דחייב דהא אשכחן דבור בר"ה שהאש הולכת מעצמה אבל לפירוש רש"י דמפרש
אע"ג דלא הוי ממונו מיחייב ומינה דה"ה גבי אשו בד"ה משום ממונו רבא למעט הדליק בגחלת שאינ'
נמי הו"ל למימר דמיחייב כשהדליק את הגדיש שלו ולטעמיה אזיל שפי' ג"כ בכאן בד"ה לאו ממונו
בגחלת שאינה שלו שיתחייב על כל הגדיש ולא על וכו' אלא דחנוני ע"כ קשה דהא ודאי מה שדלקה
מקום גחלת דוקא משום תקלה שעשה כמו בבור. הבירה הוא מאש דפשתן שהודלק בצדו של חנוני
ואע"ג דבור פיטר בו אדם וכלים מ"מ הוה מחייבינן ופשתן היינו אשו דבעל הגמל ומאי נ"מ אם הדליק
ליה מיהא בשאר ולר"ל כל דלא הוי ממונו פטור הפחמין שלו מאש שהיתה שלו כבר ומאש שלו ס"ס
לגמרי אלא דזה אינו דמי דחקו לרש"י לומר כן הרי פשתנו היינו גלחתו והודלקה הביר' ע"י .וי"ל
דהכי ס"ל לר"ל ופליג אסתם מתני' דדף נ' דהחופר ולומר דלא מיחייב משום שמירת ממונו אלא
בור ברשות הרבים חייב דהא איכא למי' דאנה"נ כשהיתה אש מתחילה שלו דאז מתחייב בה
בשמירתה דומיא דשורו שמתחייב בשמירתו אבל
