Page 72 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 72
Pg: 72 - 3-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
גם כן ואגדי כפות ועבד כפות גם כן וכשיהיה מצידו ,אפי' עוד לא נרצח בפועל מ"מ גמר מעשיו
החלוקה גדי כפות ועבד כפות יהיה פטור על הכל והיאך אפשר לקרותו רודף ואין זה שייך לדין קים
וכשיהיה גדי ועבד סמוך יהיה פטור על העבד והגדי לי' בדרבה מינה ,אלא מצד שהוא רודף הוא מתחייב
לחודיה .א"נ אפשר לומר כי לא יש בגרסת התוס' מיתה שהרואהו יכול להורגו אבל אחרי שנגמרה
המדליק את הגדיש וזה היה נראה נקט גדיש דאי יש הפעולה מצידו נגמר לגמרי ההיתר הזה להרואהו
בגרסתם גדיש לא היה להו למימר הכי אלא אתי להורגו ,ומימלא לא שייך דין קלב"מ ,וצ"ע .וכן
שפיר הוא דנקט גדי וכמו שאמר רש"י .אלא הקשו האחרונים .ואין ספריהם מצויים אצלי.
שנראה לו דוחק לחדש גרסא וצריך עיון) .כנ"ל
ח"ר(. )דודאים בשדה(
)מעשה חייא( שם עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור.
פרש"י ד"ה עבד כפות וכו' דקם לי' בדרבה מיניה
שם בא"ד ור"ת מפרש וכו' .והקשו עליו מדוע שההורג העבד נהרג דכתיב וכו' .משמע שהאדם
הש"ס מצריך בכמה דוכתי שיהיה מעשה אחד כגון הזה שהדליק העבד חייב מיתה ,אע"פ שהדליקו
)להלן ע ב( ותקני גניבותיך עד שתנוח ,והרי הוא מדין אש ,ולא הרגו בידים .וכ"ה שיטת התוס'
מעשה אחד .וי"ל דשאני אש דלא אזיל בכוחו וכל בסנהדרין עז א ד"ה סוף ,וכן דף נו א ד"ה אלימא,
החיוב הוא על ההבערה ,שלא כן גבי חץ וכדו' והרא"ש והטור חו"מ סי' תיח סי"א ועוד ראשונים.
שכוחו הולך ומזיק בפועל חייב על זמן שקורה אבל בחי' הר"ן בסנהדרין שם כתב ,שדוקא ד'
מעשה הנזק ,וע"כ אש חשיב כמעשה אחד שנעשה דברים חייב כשמדליק אש אבל לא מחייב מיתה
בשעת ההבערה ,ושלא כן בדבר שנעשה מכוחו אא"כ נפל לתוך האור וכבשו שם או שדחפו לאור
ממש שכוחו מזיק בזמן אחד והחיוב חל בזמן אחר. ואין יכול לעלות משם דעביד מעשה ממש .וע"ע
ברמב"ם הל' רוצח פ"ג ה"י .הנה קשה להר"ן ,היאך
)אהלי שם – מהדו' תשד"ם( יבאר גמ' זו דאיתא להדיא דקלב"מ המדליק את
הגדיש והיה עבד כפות למ"ד אשו משום חציו הרי
שם ד"ה קטל וכו' וקשה דאם ר"ל דה"ה לגבי הוי רק אש ,ואש לא הורגים בגללה ,ואמאי
אשו דמשלם שלשים של עבד וכו' דפ"ק אמרי' להחשיב זאת כרוצח לפטורו על הגדיש ,עי' בקול
דהשור וכו' .קשה לי מאי מקשו נימא דמ"ש לעיל מבש"ר ומבשר ודובר מש"כ בשיטת מהר"ם שי"ף
חומר בשור מבאש דהשור משלם שלשים שקלים בזה אי חייב אגדיש ועל הגדי והרי הוא רק הדליק
ובאש אינו משלם שלשים שקלים הוא מכח סברא הגדיש ומוכח כהתוס' וסייעתם .וכן הקשו
דמתני' דהכא דקתני אם היה עבד כפות קי"ל האחרונים.
בדרבא מניה ואם היה סמוך פטור דהיה לו לברוח
ולכך מקשה הש"ס בשלמא למ"ד משום חיציו אתי )דודאים בשדה(
שפיר מ"ש חומר בשור וכו' אלא למ"ד משום
ממונא הוו"ל לחייבו נמי באשו שלשים שקלים מכח תוס' ד"ה והיה גדי כפות לו .תימא וכו' ,וה"פ
דאילו קטל תורא עבדיה וכו' ודו"ק. גדי סמוך לו ועבד כמו שאמר ברישא שהיה סמוך
לו פטור אף על גב דלא קים ליה בדרבא מיניה
)פרדס רימונים( משום שהיה לו לברוח .קשיא תינח אגדי ואעבד
דפטור דהיה להם לברוח אבל אגדיש אמאי פטור.
שם בא"ד ואם רצה לומר דכי היכא דהכא וכו'. וכבר היה אפשר לומר בדוחק דהאי פטור הוא
פי' דלעולם חייב מיתה בכפות ואפילו מקשה לחייבו לצדדין דהרי האי פטור קאי אגדי סמוך ועבד סמוך
נמי מעין אגדי מכח דומיה דאילו קטל וכו' ולזה
