Page 75 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 75
Pg: 75 - 3-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
אכל החררה בסוף רשותו סמוך לגדיש חברו דהוי שאינה שלו והכא מסקינן דאיכא בינייהו נמי לחייבו
אכילת חררה ברשות הניזק והאש דלקה בגדיש בד' דברים וק"ל.
דעלמא הסמוך לו והרב המגיד בפ"ג כתב בההיא
דכלב שנכנס לחצר ונטל פת והוציאו לר"ה וכו' )גפן פוריה(
וז"ל וכשאמרו למעלה בפ"ב ועל החררה משלם
נ"ש דוקא באכלה בגדיש של בעל החררה וכו' שם בא"ד ,ואין לדקדק אמאי לא קאמרי נמי דאיכא
ולדעתו צ"ל כתירוצא קמא ודוק. בינייהו נמי לענין אונסין דאי משום חציו חייב ואי
משום ממונו לא מיחייב אלא בפשיעה כגון שליבתה
)גפן פוריה( אותה הרוח שאינה מצויה דאי נזקי גופו נינהו
מיחייב וכדלקמן בסוף פירקין גבי נפל מן הגג ברוח
שם ד"ה סתם דלתות חתורות וכו' תימא דילמא שאינה מצויה ואי נזקי ממונו הוא לא מייתי אלא
משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס וכו'. ברוח מצויה דהוי פשיעה אבל ברוח שאינ' מצוי'
נ"ל דהתוס' אינם מפרשים כפירש"י דזאת אומרת פטו' כדאמרי' בפ' המניח דף כ"ט ואפי' ר"מ מודה
קאי אמ"ד חייב נזק שלם אלמא לאו שיניה הוא וכו' במניח קנקני' בראש גגו ונפלו ברוח שאינה מצויה
דא"כ איך מקשים דלמה משום דהוי תחילתו דפטור דהא ליתא דכל שלא הלכה אלא ע"י הרוח
בפשיעה וכו' הא לעיל דף כ"ב ד"ה דאפיך מיפך אפי' ר"י מודה דפטור דהא לאו מכחו קא אזלה ולא
כתבו התוס' דלא אמרי' משום דהוי תחילתו היו חציו ואין כאן נזקי גופו וכדתנן בהכונס דלביתה
בפשיעה לגבי רגל לשלם נזק שלם לגבי קרן וכו' הרוח כלם פטורים וע"ש בתוספות בד"ה לביתה
ע"ש וגם התי' של התוס' דקאמר דא"כ לא מחייב הרוח וכו' ושם כתבו גם כן בשם הירושלמי דרבי
בחתורה כי אם רביע וכו' לא יתיישב שפיר ע"כ נ"ל יוחנן ור"ל דאמרי תרויהו דאפי' ברוח מצויה נמי
דהתוס' מפרשים דהזאת אומרת קאי אמתני' כולה פטור.
דמחייב בעל הכלב כשחתר הכלב הדלת ונטל
החררה והגחלת על החררה ועל הגדיש ולא אמרי' )מלחמת מצוה(
דאונס הוי וליפטר מהכל ש"מ סתם דלתות חתורות שם ד"ה ולחייב וכו' .והנה כתב הרמב"ם וז"ל
הן אצל כלב והשתא מקשים התוס' בפשיטות אבל אם לא שמר אשו בעל האש חייב על שריפת
דילמא לא הוי חתורות אצל כלב והא דמחייב בעל הגדיש ובעל הכלב חייב על אכילת החררה ועל
הכלב משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס מקומה עכ"ל .והנה לפי מ"ש התוס' דהאי לישנא
ועל זה יתיישב תירוצו של התוס' באופן נאות ד"ה לאו דוקא וליפטר מיבעי ליה נמצאו דברי הרמב"ם
תיפשוט דפה פרה וכו' ונראה לר"י וכו' דס"ד דאם ג"כ שלא בדקדוק שהרי כבר פסק בתחילת פ"ג
לקחה הבהמה פירות וכו' ואכלה דבעינן גם האכילה ברשות הניזק ושלא כדברי
התוס' בד"ה תפשוט דפי פרה וכו' דאסיקו דבתר
בר"ה. לקיחה אזלינן וא"כ לא מחייב על החררה אלא
)פרדס רימונים( כשאכלה בגדיש של ניזק והיכי קאמר בעל הגחלת
חייב על שריפת הגדיש וליכא למימר דגחלת אינה
דף כג ע"ב של בעל חררה דסברא היא דחררה וגחלת דחד וגם
הוא כתב ובא כלב ונטל מעל האש ומיהו לפי מה
גמ' וא"א פי פרה כחצר הניזק ס"א המזיק וכו'. שכתבתי לעיל דהא נמי דמפקע שעבודיה מיקרי
נוסחאת הניזק קשה להולמה ויש ליישב' דכיון חיוב אתי שפיר ,או אפשר דמשכחת לה כגון אם
דרצה לפשוט ממחלוקת חכמים וכו' ויכול לפשוט
מחכמים שחייבו הנחש ובזה א"ש גי' המזיק וכו'
