Page 76 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 76
Pg: 76 - 3-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
תולדה דקרן ולא תולדה דשן וגבי שן בעינן וביער ויכול ג"כ לפשוט שהנחש פטור מדברי ר"י וא"ש
בשדה אחר ומספקא לן אי פי פרה כחצר הניזק או גי' הניזק ויתפרש מה דאמר לימא לי' מאי בעי ידך
לא אבל גבי קרן לא כתיב שדה אחר .דאי אמרת בפומא דחיואי בתמיהא כלומר אי אפשר לומר כן
דהוי כחצר המזיק גבי קרן נמי פטור ומאי ואע"פ שהראיה שהביא מתניא הנכנס לחצר בעה"ב
דאיצטריך קרא למימר ובער בשדה אחר לא הוי וכו' אינה מסכמת אלא לגי' המזיק יש לישב כיון
אלא לאפוקי רה"ר אבל לאפוקי חצר המזיק לא דאשכחן בבריית' דלענין קטלא לא אמרינן חצר
איצטריך קרא דסברא הוא דמאי בעית ברשותי המזיק ויפטר אלא כחצר הניזק והא ודאי חכמים
וכדאמר בסמוך גבי הנכנס לחצר בעה"ב שלא היא דמחייבי בנחש מימלא משמע ג"כ דלר"י דאית
ברשות. לי' פי פרה כחצר המזיק אינו אלא לענין קטלא
דחכמים סברי דבענין קטלא מחמירינן לקרותו חצר
)פרחי כהונה( הניזק ור"י סבר דלענין קטלא כחצר המזיק ודו"ק.
שם לדברי ר' יהודה ארס נחש בין שיניו הוא )משחת אהרן(
עומד לפיכך וכו' לדברי חכמים ארס נחש מעצמו
מקיא לפיכך וכו' .כתב בתפארת ישראל יכין שם כגון שנתחברה בכותל להנאתה .ידוע דקרא
בסנהדרין פ"ט אות טו ,ונ"ל דמה שאמרו חז"ל דובער בשדה אחר איירי בשן ממש ועי' בפ"ק פ"ד
מעצמו הוא מקיא אינו ר"ל מתוך גופו הוא מקיאו, אבות דף א ושם תמצא דקרא דובער מיירי בשן
דא"כ פליגי במציאות ,ועוד דכבר התברר וכו' ,שיש ממש וא"כ איך קאמר דשן דחייב רחמנא משכחת
לה בלחי העליון שבפיה בכל צד שני שינים ארוכים לה כגון שנתחברה בכותל דהוי לא שן ממש אלא
וחלולים ובראש כל שן יש נקב קטן ובתחתית תולדה דשן .וי"ל דיש הדמות משן ממש
החלול שבתוך השן מונח שלפוחית מלא ארס לשנתחברה בכותל דכי היכי דשן ממש הוי היזק עם
ושיערו שכשנושכה לשום בעל חי ע"י כעסה עולה הנאה וכגון בשאכלה דהוי האכילה להנאתה ומזקת
הארס מהשלפוחית ויוצא דרך ד' הנקבים הקטנים ה"נ כשנחברה הוי היזיקה עם הנאה וכגון כשאכלה
שיש בראש ד' השיניים הנ"ל ונכנס הארס לתוך דהוי האכילה להנאתה ומזקת ה"נ כשנתחברה הוי
החבורה .וע"כ העלה שם דלר' יהודה הארס בשיניו היזקה עם הנאה] .א"ה ,עי' עיני כל חי .וצ"ע[.
עומד רצונו לומר הארס ממלא תמיד את השן
החלול עד פי הנקב שבראש השן ולפיכך כשהשיך )חידושי גלאנטי(
הרוצח את הנחש הרי הביא את הארס בידו בבשר
הנרצח ,ולרבנן הארס עומד תמיד בהשלפוחית, שם כגון שנתחככה בכותל להנאתה וטנפה פירות
והיא מקיאה את הארס כשהשיך וכו' ,ע"ש .אלא להנאתה .עיין מוהר"מ מלובלין דכתב דחד הוי אב
שלא יישב תמיהתו ,שעדיין חולקים במציאות, וחד הוי תולדה והוא פלא דלעיל ד"ג איתא להדיא
ואפשר לבדוק זאת בקלות אם הארס נמצא כל הזמן תולדה דשן מאי היא נתחככה בכותל או טנפה
בחלל השן או בא מהשלפוחית .ע"כ נראה לענ"ד פירות וכפירש"י שם ולעיקר קושייתו של הרב
דתמיד כשנושך יוצא הארס בצורה שוה, מהר"מ מלובלין ז"ל כבר עמד ע"ז נמי הרב שדה
ומחלוקתם היא האם הארס הזה בא בצורה טבעית יצחק נר"ו שם ועיין להרב בני שמואל עדאוי דמ"א
מאליה ,או שתמיד כשנושך הנחש כועס ומתכוון
להזיק מצד עצמו ואז יוצא הארס ,והיינו המחלוקת ע"ד.
בין ר"י לרבנן אם יש כוונה ומעשה מצד הנחש )עיני כל חי(
ומחשבת הנחש להזיק או בא באופן טבעי ע"י
שם ת"ש שיסה בו את הכלב כו' .אין להקשות
דמאי ראיה מייתי מההיא דשיסה בו את הכלב דהוי
