Page 77 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 77

‫‪Pg: 77 - 3-Front 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫מיחייב ברביעית ולרבא בג' א"כ לרבא אין הסתם‬      ‫הנשיכה‪ ,‬וזאת לא מחלוקת במציאות שקשה לכוין‬
‫כרשב"ג אלא כרבי‪ ,‬אלא ע"כ )דאם( ]דגם[ רבא‬        ‫כוונת הנחש אם נחשבת ככונה או לא ובזה פליגי‪.‬‬
‫מודה דעד נגיחה ד' ומה גם דרבא הוא דקאמר התם‬     ‫וראיה לדבר מרש"י בסוגיין ד"ה בין שיניו עומד‪,‬‬
‫על דברי ר' יוסף ושור המועד סתם לן כרשב"ג ור'‬    ‫ובלא כוונת הנחש יצא הארס‪ .‬הרי דהמחלוקת היא‬
‫יוסף לא פי' אלא רבא הוא דאמר כן נראה דהכי‬       ‫אם יש כוונת נחש ויוצא בכוונתו דהיא שיטת רבנן‬
‫ס"ל‪ .‬וק"ל‪.‬‬                                      ‫משא"כ לר"י ללא כוונת הנחש יצא והמחלוקת היא‬
                                                ‫בכוונה ודו"ק‪.‬‬
                                    ‫)גור אריה(‬
                                                                              ‫)דודאים בשדה(‬
               ‫דף כד ע"א‬
                                                ‫שם אי ציית ציית ואי לא אמרינן ליה וכו'‪ .‬וי"ל‬
‫גמ' ומה ראית וכו'‪ .‬כתב מהרש"א דאפשר‬             ‫מדוע נקט לשון זה‪ ,‬הול"ל מתרין בו ג' פעמים‬
‫דאיצטריך היקשא לדרשא אחריתי ע"ש ובהדיא‬          ‫ואח"כ שוחטין‪ ,‬ומדוע לשון זה דאי ציית ציית ומה‬
‫בפ' דם נדה דרשינן ליה להיקש מעינו של זב לזבה‬    ‫טעמו של דבר שלא קאמר אם הזיקה משלם‪ .‬ונראה‬
‫וכבר הזכירו סוגיא זו בש"מ ומהתימא מה' נודע‬      ‫לדקדק מכאן שבסוג התראה זו אין הדבר תלוי בנזק‬
‫ביהודה ח"א סי' כ"ז שגם הוא אישתמיטתיה סוגיא‬     ‫אלא בשמיעת ההתראה שאם מתרין בו ג' פעמים‬
‫זו‪.‬‬                                             ‫והוא מזלזל ולא רוצה לקיים ואומר זאת שלא יציית‬
                                                ‫וחזינן דלא ציית א"צ להמתין לנזק אלא מיד אפשר‬
                             ‫)זרעו של אברהם(‬    ‫לשחוט‪ ,‬שהרי כל ענין זה הוא לסלק היזקא וע"כ‬
‫שם ולימא מר הלכה כר"מ במועד שהרי ר"ש‬            ‫מסלקין ההיזק אע"פ שלא יזיק שאין הענין בגלל‬
‫מודה לו‪ .‬מאחר דקאמר הלכה כר' יהודה במועד‬        ‫התשלומים אלא לצורך סילוק המזיק‪ ,‬והיינו‬
‫שהרי ר' יוסי מודה לו ש"מ דאי לא הוה מודי ליה‬    ‫דקאמר אי ציית שבזה הדבר תלוי ודו"ק‪ .‬ובסברא‬
‫ר' יוסי לא הוה הלכתא כותיה לגבי ר"מ וש"מ דלית‬   ‫זו וטעם זה נראה לענ"ד ליישב שיטת הרמב"ם‬
‫ליה האי כללא דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה‬      ‫שכתב בהל' נז"מ פ"ה ה"א‪ ,‬בהמה שהיתה רועה‬
‫ומדליתא להא ליתא להא דר' יהודה ור' יוסי הלכה‬    ‫וכו' אע"פ שעדין לא הזיקה מתרין בבעליה וכו'‪.‬‬
‫כר' יוסי וכ"ש דהלכה כר' יוסי לגבי ר"מ וכן לגבי‬  ‫והקשה בכס"מ שם‪ .‬ובב"י סי' שצז‪ ,‬מש"כ אע"פ‬
‫ר"ש וא"כ הוא דלית ליה האי כללא אלא דסמיך‬        ‫שלא הזיקה איני יודע מנין לו‪ .‬וע"פ דברינו יתיישב‬
‫ארובא וקא פסיק באותו דאחר מודה לו מאי חזית‬      ‫על נכון הרמב"ם‪ ,‬דהוא למד זה מלשון אי ציית וכו'‪,‬‬
‫לסמוך על הודאת ר' יוסי נסמוך ההודאת ר"ש‬         ‫שאע"פ שרק לא ציית הוא מספיק להענישו ע"כ‬
‫ונפסוק איפכא וכלומר זיל הכא קא מדחי לה וזיל‬     ‫א"צ שיזיק בשביל להגיע לזה‪ .‬וע"ע בשלטי‬
‫הכא קא מדחי לה ומאי אולמי דהאי מהאי לפסוק‬       ‫הגבורים )דף י ע"א מדפי הרי"ף(‪ ,‬וב"ח ודרישה‬
‫הלכה מהאי טעמא‪ .‬אנא כר' יוסי ס"ל לעולם‬          ‫חו"מ סי' שצז סק"ג‪ ,‬והלכה למשה על הרמב"ם‬
‫כדפליג בהדי הנך תנאי דנזכרו פה משום דנמוקו‬      ‫כאן‪.‬‬
‫עמו וכלומר בהאי כללא דהלכה כר' יוסי לגבי כלהו‬
‫הנך תנאי ס"ל משום דנמוקו עמו אבל בהאי כללא‬                                     ‫)דודאים בשדה(‬
‫דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה לא ס"ל ה"ט דלא‬
‫קאמר הלכה כרבי יוסי שהרגישו בו התוס' בד"ה‬       ‫תוס' ד"ה ולא ישמרנו פי' הקונטרס וכו' ואינו‬
‫אנא כר"י וכו' אמאי לא קאמר הכי משום דאי הוה‬     ‫נראה‪ .‬עכ"ל‪ .‬וק"ק דהו"ל לדחות פירושו ממ"ש‬
                                                ‫בסמוך בד"ה איזהו מועד דאמרינן בפ' הבע"י סתם‬
                                                ‫לן תנא כרשב"ג‪ ,‬וא"ת דפליגי בפי' המתני' ולאביי‬
   72   73   74   75   76   77   78   79   80   81   82