Page 80 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 80
Pg: 80 - 3-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
לחשוש שלא יאמר ,וא"כ יכולים לומר העדים תוס' ד"ה לימרו הנך קמאי ה"ה דהו"מ למיפרך
לחיובי פלגא נזקא אתינן ולא ידענו שיאמר כך. מבתראי כו' .וא"ת הא אמרינן בעלמא דהיכא
וי"ל שכוונת התוס' כהרשב"א ,שכתב שמא נאבד דעמד בדין קלא אית לי' וגובה מנכסים משועבדים
אחד מהם והוא אותו שנגח ואפי' הודו הבעלים שלא ועי' לעיל דף ח' ד"ה כולן נכנסו ובתוס' בפ' ג"פ גבי
נאבד מודה בקנס הוא ופטור .דהיינו שכיון דאיכא פלוגתא דשעבודא דאורייתא ועוד דאמרינן לקמן
טענה כזאת דיכול לומר אחד מהם נאבד ממילא אפי' דף ל"ג דשור שנגח קלא אית ליה דתורא נגחנא קרו
לא טען אנן טענינן לי' ,דשמא אותו שנגח נאבד ליה וא"כ היכי מצי פריך מבתראי והא ודאי ידעי
ואפי' הוא יודה מודה בקנס הוא ופטור ואע"פ שיש בעדות הראשונים ומאי פריך בסמוך לימרו הנך
עדים ,מ"מ העדים לא מעידים על שלא נאבד ,ורק בתראי כו' ,לק"מ מטעמא שכתבו התוס' בסמוך
שנגח הם מעידים ,וע"כ הוא נאמן בזה וחשיב מודה דהתם איירי כשהעידו כת ג' תחילה .וי"ל דע"כ לא
בקנס. אמרינן הכי אלא דוקא לגבי לקוחות דאינהו דייקי
וידעי דקלא אית לי' אבל בעלמא לא אמרינן הכי.
)דודאים בשדה( א"נ י"ל דשאני התם דמדאו' משתעבד בשעבודא
דאו' ורבנן הוא דתקון דלא גבי מלקוחות משום
דף כה ע"א תקנתא דידהו והיכא דאית לה קלא אמרינן דמסתמא
איהו ידע ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה ואף דלא ידע
גמ' ורבי טרפון כו' .ק"ק לדעת רבנן דאפילו היכא מלתא דלא שכיח ולמ"ד שעבודא לאו דאו' ורבנן
דמיפרך ק"ו אמרינן דיו אמאי כתביה קרא להאי הוא דתקון דלא תנעול דלת והילכך טריף ממשעבדי
דינא תיתי מק"ו וי"ל דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכת' מטעמא דקלא אית לי' ואף דאיכא איניש דלא ידע
לה קרא אחר כך מצאתי במדות אהרן סוף ע"ב ארובא דעלמא תקון ולא פלוג תקנתייהו.
דתרץ זה.
)גבול יאודה(
)זרע יצחק(
שם ד"ה אלא וכו' דהתם מיירי ברמיזה גרועה
שם ודין הוא מה טהור בטהור וכו' שכבת זרע דלאו מלתא היא .עי' תוס' סנהדרין פו ב ד"ה קמ"ל
של זב מטמא במגע ואין מטמא במשא דברי ר"א שפי' דהכא רמיזה חשובה משום שבכל ג' ימים באו
ור' יהושע אומר אף מטמא במשא וכו' .כתב אלו עם אלו וע"כ היא רמיזה חשובה ,ע"ש .וכ"פ
הרמב"ם בפיה"מ במסכת כלים פ"א מ"ג ,ואמר על תוס' דידן מהר"ם שיף .ולפ"ז ק"ק שזה מיישב
הש"י בזב זובו טמא הוא וזה וראיה על היות וכו' דוקא ייעודי גברא אבל ייעודי תורא א"א לבאר כן
טמא ואמרו וזאת תהיה טומאתו בזובו ובאה הקבלה ברמיזה כזאת .ועי' ר"ח שמשמע קצת ממנו
)נדה נה ב( וזאת לרבות שכבת זרעו ומימי רגליו שהחשיבות ברמיזה מצד עצמה שמשמע ממנה
דא"א בלי צחצוחי זיבה .ע"כ .ולכאו' תמוה ,דהיאך יותר.
הסביר המשנה כר"י ,אם כאן נאמר להדיא בש"ס
שש"ז יליף מרוקו וע"כ כתבו אחרי רוקו לומר )דודאים בשדה(
שיליף ממנו וא"כ מדוע פי' המשנה בדרך אחר דלא
כש"ס דידן .וצ"ע. שם ד"ה במכירין וכו' ,וא"ת אכתי מצו למימר
לחיוביה וכו' ,וי"ל דיכול לומר אחד מהם נאבד
)דודאים בשדה( א"נ נאבד אחד מהם .ויש לבאר מה כוונת התוס'
"דיכול לומר" ,למה זה מיישב ,דהרי עדיין יש
שם דתנן שכתב זרע של זב כו' .משנה זו לא
מצאתיה בשום מקום ואדרבה בפ"ה ממס' זבים
