Page 83 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 83
Pg: 83 - 3-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
במת מניין שכלי הראוי למשכב ומושב מקבל )משמרות כהונה(
טומאת מגע במת .הרי דסותר עצמו ,דבסוגיין פי'
דהבעיה מצד אהל ובשבת לענין מגע .ועי' בחי' שם הניחא למ"ד למדין ואין משיבין .הרב יבין
הרשב"א שכ"כ כאן .ובפשוטו י"ל דבשבת כל שמועה כלל ק"ב הקשה מכאן למ"ש ר"פ בנזיר
כוונת הש"ס לומר שמפץ טמא בזה ,וזה התכלית דדוקא בהלמד מופנה הוא דאין משיבין למ"ד ע"ש
שרוצים להגיע ,וליכא נ"מ אם המפץ במת מטמא ואפשר דש"ה דילפי' נמי מהאי ג"ש שרץ ממת
במגע או באהל ,ע"כ רש"י פי' מגע שזה גם אמת כדאיתא בשבת וכיון דלגבי מאי דילפי' שרץ ממת
ולא רצה להכנס לפרטים כשאין זה נוגע ,כידוע שזו אין משיבין דהא הלמד מופנה גם מאי דילפי' מת
שיטת רש"י ,משא"כ בסוגיין שזהו עיקר הק"ו וזהו משרץ אין משיבין.
עיקר הדבר ללמוד שמטמא באוהל המת ,טרח
לבאר יותר לפי האמת כיון שאיכא נ"מ בזה. )משמרות כהונה(.
ומדוייק ברש"י בסוגיין שכתב שאפי' הוא מטמא
באהל ,משמע כ"ש במגע .ודו"ק .וע"ע בחידושי שם אלא למ"ד דון מינה ומינה .כ' מהרש"א ז"ל
חת"ס שבת פד ,א. דעיקר הקושיא על ההיקש' דאג"ש ל"ק דכיון
דילפי' מהג"ש לטומאת ערב אז ילפי' מהק"ו לז' דאי
)דודאים בשדה( אמרי' דיו מיפרך ק"ו ע"ש וה' יבין שמועה כלל ק"ו
תמה ע"ד דא"כ אמאי לא מוקי הברייתא כפשטא
תוס' ד"ה מפץ וכו' וא"ת כלי חרס המוקף וכו'. למפץ במת ובקושי' דיו יתרץ דלטומאת ערב ילפי'
קשה מה לכלי חרס המוקף צמיד פתיל שכן אינו מג"ש ומיפרך ק"ו ע"ש ול"ק דא"כ לא אתיא כמ"ד
מטמא בזב בנגיעתו אלא בהסיטו דוקא .א"נ שכן אוקי באתרה דלדידיה ל"צ ק"ו וכיון דבק"ו לא סגי
אינו נעשה מדרס בזב דכלי חרס אינם נעשים ובג"ש סגי לא הו"ל למנקט ק"ו ומ"מ דברי
מדרס ,ולכן אינם טמאים במת ,תאמר מפץ שאם מהרש"א אינן מוכרחים ועמ"ש במ"ב מ"ש
נגע בו הזב טמא .אי נמי שנעשה מדרס לא יטמא ומהר"ם לובלין ז"ל כ' להפך דמק"ו ילפי' ט"ע
באהל המת ,וא"כ לא מקשו התוס' ולא מידי .וי"מ ואייתר ג"ש לט"ז ע"ש והוא תימה דג"ש לא
דכוונת התוס' היא להקשות שאם באנו להקשות מייתרא כמ"ש התוס' ומהרש"ל כ' דעיקר הקושי'
הכי מה לכלי המוקף צמיד שכן אינו נעשה מדרס, אג"ש ע"ש וכ"נ עיקר דאהיקישא ל"ק די"ל למ"ד
נראה דמטעם מדרס בא כל כח הקל וחומר ,וכיון דון מינה ומינה ס"ל כמ"ד למידין ואין משיבין אלא
שכן איכא לאקשויא הקושיא שהקשו התוס' אמאי דמ"ש רש"ל דאהיקיש' דון מינה ואוקי באתרה
לא עביד קל וחומר מפכין גדולים שאינם טמאים לכ"ע והוכיח משבת ע"ש כבר תמה עליו מהרש"א
במדרס ,כיון דע"כ זהו כל כחו בזה הקל וחומר ז"ל מגמ' גופה שם ועיין מ"ש ליישב הי"ש ואין
מטעם דצמיד פתיל אינם נעשים מדרס ,אבל דבריו נראין דבברייתא שם יליף בהדיא לט"ז
הקושיא שהקשינו שאינו מתטמא בנגיעה אכתי דלטומאת ערב מבנין אב נפקא וכה הראוני בחולין
במקומה קיימת .ונראה דאיכא למימר כלי שתחת דף ק"ך ע"ב איתא האי פלוגתא דדון מינה ומינה
האבן יוכיח שמתטמא בזב ואינו מתטמא במת ואוקי באתרה אהיקישא ע"ש.
שמפסיק אבן בינו ובין הכלי ,מה לאותו כלי שכן
אינו למעלה באהל תאמר מפץ דשייך ביה אהל ,כיון )משמרות כהונה(
שהוא בתוך האהל ,כלי המוקף צמיד פתיל יוכיח,
שאף שהוא באהל למעלה שהאהל מאהילו אינו רש"י ד"ה מפץ במת מניין וכו' מניין שאפילו
מתטמא אף אני אביא מפץ ,זה עיקר כונת הוא מטמא באהל המת .ובשבת פד א כתב רש"י
התוס'.
