Page 87 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 87
Pg: 87 - 3-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
מסתבר טעמ' חדא דאפושי מחלוקת לא מפשינן דלא קי"ל הכי חייב על הסילוק אבל על הזריקה
ועוד דרבנן נמי דרשי לושחתה מה שא"כ לסוגי' אפי' הרי"ף מודה דפטור כדאוקימנא הכא דבעידנא
דהכא מקשי דלרבנן האי ושחתה מאי עבדי לה דשדייה פסוקי מפסיקינן גיריה באופן שאם זרק א'
וק"ל. וסילק א' המסלק חייב והזורק פטור ואם הבעלים
סלקו אין שם שום חיוב וכן היא דעת הראב"ד ז"ל
)בני שמואל( והטור וגם מדברי הנ"י משמע כן בהדיא בביאור
שם ד"ה פרט וכו' אי נמי כסבור בהמה וכו' .עיין דברי הרי"ף ז"ל ,ומיהו מדברי הרמב"ם נראה שעל
במכות ד' ט' א' תוס' ד"ה ורב חסדא סבר וכו' שמכח הזורק הוא שכתב כן הרי"ף וכמו שביאר שם בפ"ז
קושיא הוצרכו לאוקומה בשני גופין ונתכוון לבהמה מה' חובל ומזיק הרב המגיד אבל המסלק לאו דינא
והרג את האדם יעוי"ש וצריך לו' דהתוס' הכא לפום דגרמי הוי אלא מזיק ממש ואפי' רבה דפטר הכא
הש"ס דקמן יש לתרץ בשני אופנים אך לפום מ"ש לא פטר אלא הזורק דהוי דינא דגרמי ואזיל לטעמיה
במכות דע"כ לאוקומה בשני גופין אז נצטרך לה אבל המסלק לא איירי ביה וחייב והא דקא' או קדם
כתירוץ א' דהכא דהיו זה בצד זה וק"ל. וסלקו מפרש לה התם שקדם בעל הכלי וסלקו
ולהכי כ' הרמב"ם בפ' הנז' הזורק כלי שלו וכו' ובא
)גור אריה( אחר וקדם וסילק הכרים וכסתות חייב המסלק נזק
שלם ע"כ ,וטעמא הוי משום דהיכא דניטל החיוב
דף כז ע"א מהזורק להיותו בעליו חל החיוב על המסלק כי הוא
העושה את הכל ,וכתב עוד הזורק כלי של חברו וכו'
שם גמ' ואמר רבה נפל מראש הגג ונתקע באשה וקדם בעל הכלי וסילק הכרים הזורק חייב וכו' ואם
וכו'. קדם אחר וסלקן שניהם חייבין ע"כ ,וכולם טעם
פי' ר"ח היה ישן בראש הגג ונפל ונתקע באשה או אחד להם היכא דאין החיוב חל על הזורק כלל חל
כיוצא בה והזיק חייב וכו' .והקשה בתוס' רי"ד על הכל על המסלק והיכא דהמסלק הוא בעל הכלי חל
פי' זה ,דאינו כלום דאי ישן גרסינן מאי אריא בראש החיוב כולו על הזורק והיכא דשניהם ראויין
הגג אפי' בביתו נמי לא קנה כדאמרינן ביבמות דף לתשלומין כולם שוים לחיוב וק"ל.
נד ע"א א"ר יהודא ישן לא קנה ביבמתו וכו' ,ותו
דהתם מוכח בפירוש דל"ג ישן דאמרינן התם )נג, )גפן פוריה(
ב( אונס דמתני' ה"ד ,אילימא שאנסוהו גוים והאמר
רבה אין אונס בערוה שאין קשוי אלא מדעת אלא תוס' ד"ה לענין עבד פלוגתא דרשב"ג וכו'
בישן והאמר רב ישן לא קנה ביבמתו ,ואלא בנתקע תימא דבפר' קמא וכו' וי"ל וכו' .אבל מדברי
והאמר רבה נפל מן הגג ונתקע הא לך בפי' דל"ג הרמב"ם מהלכות עבדים נראה דס"ל דסוגיו' פליגי
במילתיה דרבה ישן .עכת"ד .איברא דהאי גוונא דהרי בהך דינא דרבה דהיתה אבן בחיקו פסק בה
דנתקע ,פרש"י ביבמות )נד ,א( ד"ה בנתקע דלא יצא לחירות ואיהו ז"ל פסק בהך דינא דמי
שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו ,ולפי שהיה רבו רופא כרבנן דשיחק באדון ויצא לחירות.
פי' זה תמוה שהרי רש"י עצמו כתב להדיא שם אלא ודאי נראה דס"ל דסוגיות פליגי דלפי סוגיית
בד"ה וביבמתו לא קנה דלא אכוין לביאה ,ולפי קידושין משמע בהדי' דדינא דרבה אפילו רבנן מודו
דברי רש"י שנתקשה לאשתו כן התכוון לביאה רק דלא יצא לחירות ופסק כסוגיה דקדושין והטעם
שלא נתכוון ליבמתו ,והוא כמו דאמרינן שם נתכוין כמ"ש מרן הכ"מ דסוגיא בדוכתא עיקר יע"ש אי
להטיח בכותל וכו' ע"ש .ומכח זה נראה דהעדיף נמי דפ"ק דקדושין סתמא דתלמוד' והכא רבא
והלכת' כסתמ' דתלמוד' ועוד דלסוגי' דקדושין
