Page 86 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 86
Pg: 86 - 3-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ואפי"ה כ"ע מודו דאפי' לנזקין אחרון חייב עכ"ל. אבל השתא דפי' דקתני סימא דומיא דשבר את
ולי נר' לת' דשניא דא מן דא ,דעי' בתו' לקמן דנ"א הכלים מה התם ד' דברים לא אף סימא כו' אם כן
ע"א בד"ה האחרון חייב וז"ל ,דוקא הוא בשביל משמע דכל היכא דמצינו למיפטר שוגג פוטרין א"כ
שחידש מיתה שלא היה מתחלה אבל הכא לא חידש אפילו ניזק נמי לפטר ומנה"מ ליחייב.
בו כלום ולכך פטור ואי תימא דהוי דומה למ"ש
התו' שם וז"ל ,אבל ראשון ח' וזה ט' כולם חייבין )מר דרור(
בנזקין כמו זה עשרה וזה כ' וא"כ הוי דומה לזה ח'
וזה ט' דשניהם חייבין וא"כ הו"ל למימר האחרון שם לענין עבד פלוגתא דרבנן ורשב"ג דתניא
חייב דשניהם שותפין בנזקין ז"א דהא דאמרו רז"ל הרי שהיה רבו רופא .איכא למידק דמה ראיה
בור ט' לנזקין ועשרה למיתה אינו ר"ל דכל ט' הוי מייתי דהוי פלוגתא מהאי ברייתא דלעולם אמינא
ודאי ניזוק וכן עשרה למיתה הוי ודאי שנופל בו דמהתם ליכא שום הוכחה למימר דפליגי רבנן
ימות אלא שיערו חכמים דיכול )לינזיק( ]להנזק[ ארשב"ג הכא בנדון דידן דהיתה אבן מונחת לו
או דיכול למות וא"כ כיון דחפר בו ט' דאפ' דמה בחיקו דהתם דוקא רשב"ג דלא יצא לחירות משום
דנפל בו יזוק ולכך חייב בנזקין וכן בור עשרה אינו דנתכוון לטובתו אבל הכא כיון דלא נתכוון לא
ודאי שימות שיפול שם אלא יכול למות ולכך חייב לרעה ולא לטובה מודה רשב"ג דיצא לחירות .וי"ל
אבל לפעמים שיפול בבור ט' ולא יזוק וכן בבור דאם כן דרשב"ג אית ליה הכא בנ"ד דיצא לחירות
עשרה אפ' שיפול בו ולא ימות ולכך חופר ח' ובא א"כ ליכא שום חילוק משנתכוון לעין לשלא נתכוון
אחר והשלימו לט' דכ' התוס' דשניהם חייבין הוא לעין ירבה ליכא חילוק כשנתכוין לאותו המקום
משום דאמרי' דחייב ראשון משום דשמא אפי' לא לטובה ועשה לו רע לשלא נתכוון לאותו מקום
בא אחר והשלימו לט' אפ' שהיה ניזוק א"כ הוא ששחת כגון בנידון דידן דהיתה אבן מונחת דכיון
דעבד הזיקא ולכך חייב והשני ג"כ חייב משום שמא דטעם דרשב"ג הוא משום שנתכוון לטובתו אבל אם
כיון דמעיקרא דהיה בו ח' אם היה נפל שם לא היה נתכוון לרעתו יצא ה"נ בנ"ד דהיתה אבן מונחת לו
ניזוק ואפ' ע"י שהשלים לט' הוא דניזוק ולכך חייב בחיקו משום דלא נתכוון לו לרעתו לא יצא אבל אם
ג"כ וכן לענין בור עשרה ובא אחר והשלימו לכ' נתכוון לרעתו אף על פי שלא נתכוון למקום שהזיק
ג"כ הכי דאמרי' לכך שניהם חייבין אבל אי ידעי' יצא .לכך נאמר דרשב"ג אית ליה בנדון דידן דלא
בבירור שהאחד מהם הוא שעשה הנזק הוא שחייב יצא והשתא איכא חילוק טפי דהכא אף על גב
דוקא וא"כ הכא כי זרק כלי מראש הגג דודאי ע"י דליכא לטובתו איכא מדרגה אחריתי דלא נתכוון
הזריקה זו ודאי דהיה מחבר ולכך האחרון פטור לאותו שהזיק ומשום הכי לא יצא.
והיינו דיהיב טעמא מנא תבירא תבר וא"כ כל ההיזק
לא עבד כי אם הזורק ולכך האחרון פטור ודו"ק. )חידושי גאלנטי(
)ימי אברהם( שם ואמר רבה זרק כלי מראש הגג וכו' .הק'
הלח"א ז"ל וז"ל ,ק"ל דהא אמרי' לעיל ת"ר
רש"י ד"ה זרק מזיק כלים וכו' דגרמא בניזקין הכשרתי במקצת נזקו וכו' כיצד החופר בור ט' ובא
הוי .ע"כ .הנה דעת רש"י ז"ל היא כדעת התוס' אחר וכו' דתניא החופר וכו' וא"כ תק' דאתי רבה
שכתבו ולר"י נראה דהא גרמא בניזקין הוא וכו' דלא כמאן דהתם לכ"ע אחרון חייב וה"ק רבה
ודעת התוס' היא כדברי הרי"ף דדינא דגרמי דקאמר דאחרון פטור מטעמא דמנא תבירא קא תבר והתם
היינו בזה שקדם וסילק דאמרי' עליה דפטור אף על נמי איכא האי טעמא דהאחרון מאי עביד הרי
הסילוק ועלה כתב הרי"ף דזהו דעת רבה אבל לדידן הראשון שחפר ט' כבר עשאו ראוי לנזקין ובור
שכבר היה ראוי לנזקין הוא שחפר זה האחרון
