Page 91 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 91
Pg: 91 - 3-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
דהוא פסק כר"נ דעביד איניש דינא לנפשיה אפי' ע"ג חבירו ,אלא רוצה להענישו סתמא שלא יזיק
היכא דליכא פסידא א"כ אתיא מתני' כפשטה בעתיד וזה לא נוגע כלל לדינא לנפשי' ,דכל דינא
ולפמ"ש א"ש דס"ל להרמב"ם דהאי אוקימתא לנפשי' הוא לגבות מה שמגיע לו או מה שהוא שלו,
דרנב"י מוכרחת אף אליבא דר"נ מדאיצטריך קרא אבל לעשות דין לעצמו להעניש חבירו סתמא כאשר
להכי. כבר אין נ"מ להציל ממונו רק ללמדו שלא יעשה
עוד פעם ,לא הוי דינא לנפשי' אלא לחברי' ובזה
)זרעו של אברהם( צריך ב"ד ,וע"כ הני עיזי לא יכול כל אחד לעשות
מה שרוצה ,דא"כ אדם שהניח בכוונה בהמתו
שם לפוטרן מן המעשר וכו' .ותמיה לי על ברה"ר יהא מותר להזיקה ,ופשיטא דלא אע"פ שיש
הרמב"ם בפ"ב מה' מ"ע דין י"ג שהעתיק להאי סכנה שתזיק ,וה"ה עיזי הללו ,אבל אם רואה בשעה
בריית' כפשטא ולא ביאר דדוקא לענין פיטור שמזיקים ואין אפשרות אחרת להציל ממונו אם לא
מעשר הוא דהוי פאה וצ"ע .ודע דמהכא מפורש ע"י הזזת העיזים שרי.
יוצא דהא דפאה פטורה מן המעשר הוא משעה
שהפרישה ואף שעדיין לא זכו בה עניים ומהתימא )דודאים בשדה(
מהמש"ל בפ"ב מה' תרומות שנסתפק בזה יע"ש.
שם ת"ש מנין לנרצע וכו' רנב"י אמר בעבד
)זרעו של אברהם( שמסר לו רבו שפחה כנענית וכו' .ודאי האי
תירוצ' לא קאי אלא למ"ד לא עביד איניש דינא
שם שטינפו כליו במים וכו'. לנפשיה אבל למ"ד עביד אתיא בריית' כפשטא
עי' בשטמ"ק בע"ב בשם הר"ר יהונתן ,ובגדי משי ומכאן ק"ל על הרמב"ם שפסק בה' סנהדרין כר"נ
וארגמן טנופן נמי היינו מיתתן ,ע"כ .ומדבריו נראה דעביד איניש דינא לנפשי' אפי' במקום שאין הפסד
שבגדים רגילים טינופן לאו היינו מיתתן .ולפ"ז ובה' עבדים בפ"ג כת' נרצע שמסר לו רבו שפחה
קשה קושית התוס' להלן בע"ב ד"ה אבל ,שכתבו וכו' ומ"ש זה הא כל מידי פטור למ"ד עביד איניש
שם דבאפקריה לא מצי לאוקמי דא"כ לא מחייב לא דינא לנפשי' ואפשר דסובר רבינו דאחר שתי'
אכלים ולא על עצמו .ולפ"ד רבינו יהונתן אפשר רנב"י בעבד שמסר וכו' נעקר פי' הבריית' דודאי
לאוקמי' בדאפקריה והכלים נטנפו ולא נשברו. בלא דבר למה פטור מאחר שחבל בו וכי מפני שלא
רצה לצאת ]יחבל בו[ ודוק .שו"ר להלח"מ שנכנס
)דודאים בשדה( בזה יע"ש.
דף כח ע"ב )חלב חיטים(
גמ' לפיכך הטיח צלוחיתו וכו' .עי' ירושלמי סוף שם ת"ל לא תקחו וכו' .וק"ל ולרב נחמן אמאי
ה"א א"ר יוחנן הניח אבנו ומשאו ברה"ר ובא אחר איצט' קרא להכי דכיון דבלא"ה עביד איניש דינא
ונתקל בהן וצלוחיתו בידו וכו' ופטור על נזקי לנפשיה ועוד למאי דמוקי לה בעבדא גנבא למה לי
צלוחיתו וכו' ואם בדרך הטחה הטיח על נזקי קרא דכיון דהיכא דאיכא פסידא עביד איניש דינא
צלוחית חייב ,ועי' באחרונים שהקשו .ומוכרחים לנפשיה ובשלמא לשינוייא דרנב"י ניחא דאיצטריך
לחלק בין הטחה לחבטה ,והחילוק שהטחה הוא קרא משום לאו דינא דנפשיה הוא ואפשר דמזה נייד
בצורה של חבטה ולא תקלה שנתקל בזה ונפל. רנב"י מהך אוקימתא דעבדא גנבא משום דא"ה
ולפ"ז כל חבטה כה"ג אינה בור אבל הנפילה קרא ל"ל ובזה ניחא מה שתמהו על הרמב"ם פ"ג
שאח"כ זה בור והוי תקלה .ודו"ק. מה' עבדים שפסק להך אוקימתא דרנב"י דכיון
