Page 90 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 90
Pg: 90 - 3-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
דלית לה דרך לעבור ולהכי ק"ל דלבעוטי נמי אית תוס' ד"ה קמ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב.
ליה רשותא .וק"ל. תימה מה טעם אין הולכין בממון אחר הרוב ליתי
בק"ו וכו' .קשיא לי דהא שאני התם דאי אזלינן
)גבול יאודה( בתר רובא מק"ו ,היינו משום שאין הדמים מסייעים
לחזקה ,אבל לפי מה שפירשו התוס' באי נמי הדמים
שם ד"ה ושמואל וכו' אבל הכא שנתקל מחמת מסייעים לחזקה ,ועוד קשיא לי בפשט הגמ' דקאמר
מכשול וכו' עכ"ל .הר"ם ברפ"ו מהלכות חובל כ' קמ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ,דמשמע דאין
אדם המזיק חייב בנתקל ומתבא' מדברי ה"ה ז"ל הולכין בשום ממון אחר הרוב ,והא לפי הפירוש
דבהניח ברשות איירי והוציא דין זה משמעתין השני שפירשו התוספות ,דמאי דאזלינן בתר חזקה
ודחוק הוא מסתמיו' דברי הר"ם וע"כ נ"ל בדעת היינו משום שהדמים מסייעים לחזקה ,אם כן כשאין
הר"ם דאדם המזיק אינו חייב בנתקל אלא בנתקל מסייעין אזלינן בתר רובא .ונראה לי לתרץ לזה,
מעצמו ולא ע"י מכשול דע"י מכשול גרוע כמ"ש דמ"ש התוס' היינו דיש לתרץ לסברת רב כן ,אמנם
התוס'. סוגיין דשמעתין סיים דבריו באופן מסכים לסברת
שמואל ,דקי"ל כותיה בדיני ,דלדידיה דהמהו
)משמרות כהונה( דתימא דהכא הוא מהו דתימא זיל בתר רובא קמ"ל
דלא אזלינן בתר רובא ,דלדידיה בשום ממון לא
שם בא"ד אע"ג דמפטר בה ש"ח מחייב בה אדם אזלינן בתר רובא אלא בתר חזקה ,ואפילו שאין
וכו' ע"כ .איכא לאקשויי דדילמא גבי דלת לא הדמים מסייעים לחזקה ,ובזה עלו דברי התוס'
חשיב פשיעה אבל גבי אדם דאית ליה מזלא היה לו שפיר ,דתפשו למה שאמרו בגמ' קמ"ל דאין הולכין
לשמור עצמו שלא יפול והוי פשיעה במה שנפל בממון אחר הרוב ,דהיינו כסברת שמואל ,ואפילו
ולכן חייב ולעולם אינו חייב אדם המזיק כי אם שאין הדמים מסייעים לחזקה ,כי התם דילפינן
בפשיעה וזה החילוק כתבוהו התוס' עצמן לקמן בדף רובא מדיני נפשות ,והבן.
כח ע"ב ד"ה והתניא נשברה כדו ע"ש.
)לחם אבירים(
)זכור לאברהם(
שם ד"ה ה"ג אמאי וכו' וקצת קשה הא דאמר
דף כח ע"א רבא לעיל כי אית לך רשותא וכו' .ק"ל דמאי
קושיא שהרי לסגויי עלוה אית לי' רשותא דהו"ל
גמ' שהיה לו לשמטו ולא שמו .הקשה בח"י סי' רגל ברה"ר דפטור וכ"כ התוס' לקמן דף ל"ב ד"ה
קסה דמוכח מסוגיין דמותר לעשות דינא לנפשי' איבעי לך ע"ש.
אפי' אם עי"ז יגרם נזק לחבירו .ולעיל דף כג ב
נאמר הני עיזי דשוקא דמפסדי מתרינן במרייהו תרי )גבול יאודה(
ותלתא זמנין אי ציית ציית ואי לא אמרין ליה תיב
אמסחתא וקבל זוזך ,וכיון דעאד"ל מדוע צריך שם בא"ד דא"כ לבעוטי נמי אית לה רשותא .לא
התראה .ותירץ ,שעאד"ל נאמר רק במקום שבא ידעתי מנ"ל ,דדוקא בממלא ר"ה חביות אית לי'
חבירו להזיקו בכוונה וברצון ,משא"כ שבהמת רשותא לשבר כיון דאין לו דרך לעבור אבל היכא
חבירו מזקת אותו בלי רצונו וידיעתו של חבירו לא דאית לי' דרך לעבור עובר דרך הילוכו ואם שבר
שייך למימר עאד"ל ולכן צריך התראה .ונראה דאי שלא בכוונה מחייב ,ועי' בדברי הרמב"ם פ"ו מהל'
אפשר ללמוד דינו מהני עיזי ,כיון שאפשר לומר חובל ומזיק הל' ה' .ושמא ס"ל דבהמה נמי מרתית'
דהני עיזי לאו בשעת הנזק קאי דאינו רוצה להזיק לעבור על חברתה דילמא בעטה בה ומקרי שפיר
ממון חבירו בשביל שלא יזיק לממונו כשור שעלה
