Page 73 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 73
Pg: 73 - 3-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שחייב ,וע"כ פטורא דטמון משום חוסר הדעת קשה כתבו דז"א משום דממונא וכו' אבל קשה לי מאי
לקבוע בבהמה ,משא"כ באדם שפיר שייך לחלק מקשי נימא דשאני קטל תורא משום דאין בו מיתה
בין חוסר כוונה מספיקה להזיק ,שהרי שייך בו משא"כ בגדי.
כוונה .וע"כ קאמר רש"י שאפ"ה שאיירי באדם
והוא בשוגג מ"מ א"א לחלק כדכתיב פצע תחת פצע )פרדס רימונים(
וכו' .ואפשר שזו כוונת השטמ"ק בתי' שם שכתב,
ושמא ר"ל דלמ"ד משום חציו אין לפטור טמון מידי שם ד"ה בגדי דחד וכו' ומיהו אין מזה ראיה
דהוה אזורק חץ והזיק בטמון שחייב מדכתיב פצע וכו' .כתב מהר"ם שיף היה נראה להוכיח כן מהך
תחת פצע ,ע"ש. גופה דפריך א"ה מאי למימרא ומשני ל"צ בגדי דחד
ועבדא דחד וכו' והא מהיכן דפשיטא דאין מיתה
)דודאים בשדה( ותשלומין פשיטא נמי גדי דחד ועבד דחד עכ"ל .אי
מהא לא איריא דאיכא למימר הכי פי' ל"צ בגדי דחד
שם ד"ה וכי מאחר דמאן דאית ליה משום חיציו ועבדא דחד וקמ"ל מה"ד מיתה לזה ותשלומין לזה
אית ליה משום ממונו מאי בינייהו היכא דגחלת חייב ומקרא שכתוב ואם יהיה אסון מיקרי מיתה
שלו וכו'. ותשלומין לחד משום שהם גוף אחד קמ"ל דהדין
קשיא דקשו דברי רש"י אהדדי דלעיל קאמ' וקא אמת דמיתה לזה ותשלומין לזה פטור וחילוק זה
ס"ד דאיכא בינייהו כגון שהדליק בגחלת שאינה דגוף אחד אינו חילוק ולעולם ס' ר"ת במקומה לזה
שלו וכאן קאמ' דהא ע"כ היכא דגחלת שלו נמי הוצרכו לבקש תרופה ממקום אחר אלא שא"כ גם
פליגי .ותו דהשתא קאמר רש"י דבר אחר בשלמא מ"ש הם ולמאי דבעי למימר בפ' בן סורר ומורה
עד השתא דשמא משום חיציו דוקא וכו' .ואפשר כי וכו' נדחה בזה וק"ל.
בשלמא לעיל ניחא כי אנו מסופקים בקרא דושילח
את הבערה או הוא משום ממונו והוא השולח )קול מבש"ר(
הבערה דהאש שלו או הוא משום חיציו דהרי קס"ד
דמאן דאית ליה משום חיציו לית ליה משום ממונו דף כג ע"א
ומאן דאית ליה משום ממונו לית ליה משום חיציו
ואם כן הוא מדבר בין ר' יוחנן ור"ל על קרא סתם רש"י ד"ה היכי משכח"ל אילו אדם זורק חץ
דאין אנו יודעים כלל פי' ומר אמר חיוב קרא דושלח והזיק בטמון לא מיחייב נזק הא קי"ל בהאי
הבערה הוא משום חיציו ומר אמר חיוביה דקרא פירקין פצע תחת פצע לחייב את השוגג כמזיד
הוא משום ממונו ניחא שנוכל לומר דאיכא בינייהו ואונס כרצון .כתב בשטמ"ק ד"ה טמון באש דפטר
היכא דאין גחלת שלו דר' יוחנן סבר חיובי דקרא וכו' ורש"י פי' וכו' ,וא"א לומר כן דהא בכל נזק
הוא משום חיציו ואפילו היכא דליכא ממונו ומר ממון כגון קרן ושן ורגל חייבין בטמון אע"ג דלא
סבר דאפילו משום ממונו ואם כן אשו דקאמר ר' כתיב בהן פצע תחת פצע ,ושמא ר"ל וכו' ע"ש.
יוחנן הוא דקאי אקרא והכי קאמר אשו דחייב ולענ"ד נראה לבאר ששייך פצע תחת פצע דוקא
רחמנא .תדע על מה הוא חייב וזהו דקאמר רש"י באדם ,דהא כל נזק בהמה ברגל א"א להחשיב זאת
לעיל אשו השולח הבערה .אמנם עכשיו שאנו כמזיד ואולי אפי' לאונס אפשר להחשיב זאת וכן
סוברים דכולי עלמא מודו משום ממונו אם כן כבר בשן ,ואפי' בקרן שהרי דעת וכוונה להזיק יש אבל
ידוע להם דקרא חייב משום ממונו אלא דפליגי אינה יודעת תוצאות הנזק עד איפה מגעת והיא
היכא דלאו ממונו קשיא דר' יוחנן אמר אשו דמשמע כוונה שונה וכ"ש בור שלא שייך בו כוונה כלל,
אשו של זה דמשמע שהוא שלו חייב משום חיציו ע"כ בדברים אלו א"א להסביר זאת בשוגג ואונס
שאין זה הדבר הקובע בכאן ואפי' אונס יכול להיות
