Page 566 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 566
Pg: 566 - 18-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
ב"מ )דף ט ,ע"ב( ,בתוד"ה "ספינה מינח נייחא כתב הגרעק"א וז"ל הרי"ף ז"ל לא הביא כל
ומיא הוא דקא ממטו לה" ,כתבו וז"ל :אע"ג הסוגיא רק המתני׳ כהווייהה ,וכתב הה"מ והנ"י
דבספ"ק דקידושין אמרינן דתלמיד חכם רכוב די"ל דרכוב קני ודלא כשמואל ,וכן דעת
כמהלך דמי הכא חצר משום יד איתרבאי והוי שפיר הרמב"ם שפסק כחכמים דכלאים ,גם לא הביא
דומיא דיד דמינח נייח וממטו לה עם גופיה ,עכ"ל. סוגיא דחמור במשיכה וגמל בהנהגה והוא תרתי
דסתרי אהדדי כיון דפסק ורכוב קני ,א"כ בהכרח
וכתב הגרעק"א ז"ל בגליון הש"ס וז"ל :תמוה לי צריכים לשנוי׳ דהש"ס דאיכא חד צד דלא קני,
דא"כ הגוף עצמו מקרי מהלך ואמאי מהני בנותן גט והרמ"ה שהביא הטור סימן קצ"ז שכ׳ דבין
על ראשה .גם אמאי בנתן גט ביד עבדה מקרי חצר בחמור ובין בגמל בין משיכה והנהגה קונה,
מהלכת הא היד מינח ,אלא ע"כ דיד והגוף חד הוא היינו דפסק דרכוב לא קני וא"צ לשנוי׳ דהש"ס
אלא ואמרינן מה ידה שאינה מהלך היינו דאינו כלל ,אבל על הר"ף קשה ,וכן הקשה בב"י
מהלך מהקונה דבכל מקום שהוא מהלך שם הוא בסימן הנ"ל ,עכ"ל .ועיי"ש תירוצו שאינו
הקונה משא"כ חצר דמהלכה מהקונה ,עכ"ל. כפשטא דסוגיא.
והקשו האחרונים ,וז"ל :מהא דא"ל רבינא לרב והנראה לומר בזה ,שהנה הרא"ש ז"ל כתב )סימן
אשי אלא מעתה היתה מהלכת ברה"ר וזרק לה יז( גבי האי ספיקא ההנהגה ומשיכה בחמור וגמל
גיטה לתוך חיקה או לתוך קלתה ה"נ דלא מיגרשה דאף דיש ספק גבי מציאה והפקר קנו שניהם
א"ל קלתה מינח נייחא ואיהי דקא מסגא תותא ,ע"ב דהזוכה הוא המוחזק ואין להוציאה ממנו בספק,
הגמ׳ ,והיכי ס"ד דרבינא לומר דקלתה מחשבא אלא שגבי מכר או מתנה כתב דלא קני חד מנייהו
מהלכת הא הקלתה אינה מהלכת מהקונה שכל כיון דמספקא לן אוקי ממונא בחזקת מריה קמא,
הילוכה הוא מחמת הקונה וא"כ לפי הגרעק"א ז"ל ע"ש ,והנה הרא"ש כתב כן בסוגיין גבי הספק אם
שהגדר של מהלכת זה מה שמהלך מהקונה הרי כאן משך בהמה לקנות כלים שעליה דהבעיא לא
ודאי יהיא לאו מהלכת מהקונה ותמוה הס"ד דהגמ׳. איפשיטא ולכן אוקי ממונא בחזקת מריה קמא
ובמציאה קנה ,ע"ש .והנמוקי יוסף כתב בדף ה׳
אך נראה ,דרבינו זצ"ל יכול לטעון לא עלי מדפי הרי"ף ע"ש דכיון דהוי תופס ברשות שהרי
תלונתכם כי אם על הרשב"א ז"ל דהנה כתב מכר לו או נתן לו במתנה קנה ותפיסתו מהניא.
בשיטמ"ק בשם הריטב"א ז"ל פירוש שמהלכת ולפ"ז אתי שפיר שיטת הרי"ף ז"ל ,דהא דלא כתב
שלא לדעת בעליו דומיא דבהמה הלכך אפילו רכיבה והנהגה בחמור וגמל משום דמהניא בכל
למד"א חצר משום שליחות אתרבאי לא רמיא מקרה ,בין במכר ומתנה משום דתפס ברשות ולא
לשליחות כי השרה אינו מהלך אלא לדעת מפקינן מיניה ,ובין במציאה משום דחשיב לתפוס
שולחו בעודו שליח וליש למד"א משום ידה ראשון ואי הכי קני בכל מקרה ולכן לא כתבה
הרי"ף ז"ל ,וכיון דפסק מתניתין כפשטא דחכמים
אתרבאי ,ע"כ ,וע"ש בהרשב"א ז"ל. מחייבים ביושב בכלאים לכן פסק דרכוב קני ,ואתי
וצ"ע מהא דא"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה היתה שפיר בפשוטו.
מהלכת ברה"ר וזרק לה גיטה לתוך חיקה או לתוך
קלתה ה"נ דלא מגרשה א"ל קלתה מינח נייחא סימן יג
ואיהי דקא מסגיא תותא ,עכ"ל הגמ׳ .והיכי ס"ד
דרבינא לומר דקלתה מחשבא מהלכת הא קלתה בעניין" :חצר מהלכת"
אינה מהלכת אלא מדעת הקונה שכל הילוכה אינו
אלא מחמת האשה ,וגם ר"א לא השיב אלא דקלתה
מינה נייחא ואיהי דמסגא תותא והיינו דזה לא מקרי
