Page 571 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 571
Pg: 571 - 18-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
שרוצה לקנות הרי זה בקנין אחר ולא בקנין זה, לא תקינו רבנן ,ע"כ .וחזינן דעתו דאף דבמשנתנו
ואם נאמר שמעשה הקנין קונה אף ללא דעתו א"כ נפל עליה וגלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני
אף ללא רצונו לקנות עתה שיקנה .וגם באבנים בארבע אמות לא ניחא ליה אפ"ה אי הוי בסימטא
יקנה ,ולא ברירא האי מילתא כ"כ ]עיין לקמן קני ,אלא כיון דאיירי במתניתין ברה"ר וברה"ר לא
ביאור בדברי הגרעק"א ז"ל[. תקנו ליה ד"א לכן לא קנה.
והנראה לומר בזה ,דשאני קנין ד"א וקנין חצר וכן פסק הרמ"א )בסימן רסח ,ס"א( וז"ל ,הג"ה
דמהני אף שלא מדעתו ,דקנין חצר וד"א אינו תלוי ודוקא ברה"ר אבל במקום ,שד"א קונות ולא גרע
במעשה מצד הקונה אלא עצם הדבר שזה חצירו,
ואלו ד"א שלו ,קני ,והרי לפנינו לשון הט"ז )סימן משום דנפל עליה ,עכ"ל.
רסח ,ס"ג( ,חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו
נ"ל ה"ה בד"א וראיה מדכתב הנ"י בפ"ק דב"מ דלא והקשה הגרעק"א ז"ל מהא דפסק בשו"ע סימן
אמרו ד"א אלא כשעמד ונתנו לו בתוך ד"א הא ער"ה בהג"ה )סעיף כא( דבבונה בנכסי הגר בעצים
קדמו לו הבעלים לא זכו לו שמקום אותו הדבר קנוי ובאבנים של גר ,ולא העמיד דלתות דלא קנה כלל,
הוא לבעליו ,עכ"ל .הרי לפנינו דהד"א נקנו ואף האבנים לא קנה ,כיון ולא כיון לקנותם
להבעלים אע"פ שאין דעת בעליו לקנות דאדרבה בהגבהה אלא לזכות בהם רק בבנין ,הרי דבלא כיון
דעתם להקנות להלוקח ,גם מעיקר הטעם של לא קנה ,וצ"ל לחלק דבבונה בנכסי הגר דלא כיון
תקנות ד"א דלא ליתי לאנצויי ולומר דלא היתה לזכות רק אחר הבנין א"כ מקודם לזה] .בשעה
כוונתך שתקנה וכו' ,עכ"ל .וחזינן להדיא דעצם שעשה את ההגבהה[ לא כיון לקנות כלל ,בזה
הד"א נקנים לו אע"פ שאין כוונת הבעלים לקנות, באמת לא קנה אף בקנין דאורייתא כיון דבאותו
וגם הטעם שכתב ,מהני גם שיקנו לו גם בקנין שלא שעה לא נתכוון לקנותו ]כלל אלא התכוון לקנות
מדעתו דלא אתי לאנצויי ,ואיכא בזה סברא דהקנין אח"כ[ אבל בנפל כיון דעתה ]בעת הנפילה[ רוצה
הוא בגלל שהד"א שלו הם וכן חצירו וממילא קונים לקנות אלא דהוא רוצה לקנות בנפילה ,בזה כיון
לו .שלא כן גבי קנין הגבהה ומשיכה וכדומה התם דסו"ס רוצה לקנות עתה ]אף שלא בקנין זה של
ללא דעת לקנין הרי זה מעשה בעלמא ,כמו שכתב ד"א או חצירו[ קנה בד"א או בחצירו ,עכ"ל.
גבי גר שהרי הוא כעושה גל אבנים ,שללא הדעת ]והיינו דבההיא דנפל לו עליה יש מעשה הקנין
שזה יהיה כמעשה קנין הרי חסר כאן בעצם מעשה והוא הד"א שקונות לו ,וכן יש רצון לקנות עתה,
הקנין ,שלא חשיב מעשה קנין ,ולא רק שלא יקנה וזאת גילה ע"י נפילתו השתא ,ואף דלא התכוון
את החפץ .שלא כן גבי חצר מעשה קנין של חצר לקנות בקנין ד"א עכ"פ כיון שרוצה לקנות ,ועשה
יש בלאו הכי אף שלא יחשוב לקנות ,וע"כ אם יש מעשה קנין מצרפינן להו וקנה .שלא כן בגר יש רק
רצון לקנות ויש מעשה קנין מהני לקנות אף שאינו מעשה קנין באבנים ,אבל חסר הרצון לקנות ולכן
רוצה ממש בקנין זה ,ולכן קני )בסימן רסח( בקנין לא קני[ .אלא באמת להאי תירוצא יהא הדין בנפל
על המציאה אם הוא רץ ואמר דרוצה ליפול ולקנות
ד"א במציאה. בנפילה ,ובא אחר והחזיק בה קודם שנפל דקנה
האחר כיון דדעתו לקנות בנפילה ,וקודם הנפילה
ולפי זה אתי שפיר בפשוטו הא דקני גבי ד"א לא היה דעתו לקנות כלל לא קני ליה הד"א ,עכ"ל.
במציאה ואילו בנכסי הגר לא קני דהא התם חשיב
דלקני מצד ההגבהה והרי פירשנו דהגבהה ללא והנה מלבד הדוחק לחלק בהכי ,צריך ביאור בסברה
מחשבת קנין אינו אף מעשה קנין ולכן לא קני .ואתי אמאי יהני הרצון לקנות במעשה נפילה לקנין
שפיר .ובאמת יהיה הדין בנפל על המציאה אם הוא הד"א ,הרי לגבי הקנין ד"א לא התכוון לקנות כמו
רץ ואומר דרוצה ליפול ולקנות בנפילה ,ובא אחר שלא התכוון לקנות בהגבהה את האבנים ,ומה בכך
