Page 575 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 575

‫‪Pg: 575 - 18-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא מציעא‬

‫מ"מ הוי בני חיובא דעוברים על לאו דגזילה‬         ‫בעכו"ם לא יהני דעת אחרת מקנה כיון דאין זכיה‬
‫ומצד זה מקרי בני חיובא כמו עבירה בעלמא‪.‬‬         ‫לעכו"ם‪ ,‬ע"ש‪ .‬אולם לדברינו לעיל דפירשנו הא‬
                                                ‫דכתב הטור סימן ר׳ לא מסתברא כוונתו דלא‬
                                       ‫עכ"ל‪.‬‬    ‫מסתבר דהתכוון רק למדידה בעלמא אלא מן הסתם‬
                                                ‫התכוון גם לקנין ולכן קונה אם יטעון כן‪ .‬ולפי זה‬
‫והנה הקשה בתוס׳ הרא"ש ז"ל בד"ה הני וז"ל‪,‬‬        ‫אמאי לא נימא הכי גבי עכו"ם ונימא דבהגבהתו‬
‫תימה דאם השליח המקדש כהן אמרינן דלא מיחייב‬
‫המשלח‪ ,‬ואמאי והלא השליח הכהן נמי לאו בר‬                     ‫יקנה דמסתמא התכוון גם לכך‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫חיובא הוא דלא עבר על לא יקחו אם נעשה שליח‬
‫לקדש גרושה לכהן אחר‪ ,‬ולא שייך למימר דברי‬        ‫ואולי י"ל דשאני גבי מדידה דעכו"ם‪ ,‬דהא ודאי‬
‫הרב ודברי וכו׳ ואם משום ולפני עור לא תתן‬        ‫בשעה שהגביהו למדוד לא קנה אלא שבשעת‬
‫מכשול‪ ,‬א"כ אפילו ישראל נמי וי"ל כיון דכהן הוא‪,‬‬  ‫המדידה והשפיכה שייך למימר דכוונתו‪ ,‬כיון‬
‫חמיר עליה לאו דלא יקח לפי שגרושה אסורה לו‬       ‫דמודד ממש‪ ,‬גם לקנות‪ ,‬אבל גבי גוי‪ ,‬לא יהני אז‬
                                                ‫הקניה‪ ,‬כיון שכבר נהפך ליין נסך ואסור בהנאה‪,‬‬
      ‫וסבור המשלח שלא יעשה שליחותו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬       ‫ולכן דקדק בלשונו‪ ,‬מפני שאותה הגבהה ]כדי‬
                                                ‫להתחיל למדוד[ לא היה לקנין אלא למדידה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫וכתב בספר ח"ב ולפי זה מתורץ קושית הגרעק"א‬       ‫ואיירי רק על אותה הגבהה הראשונה‪ ,‬שהיא‬
‫ז"ל דהו"א דגמ׳ היתה דכיון דאשה ועבד לא‬          ‫למדידה ולא להגבהה‪ ,‬אבל לא על המשיכה‬
‫משלמים בעד גניבתם א"כ קיל עבירה זו בעיניהם‬      ‫שבשעת המדידה כיון דלית לן בה שהרי כבר נהפך‬
                                                ‫ליי"נ‪ ,‬שלא כן גבי חמרים איירי במשיכה שבעת‬
             ‫ויש לסמוך דיקיימו שליחות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬    ‫המדידה ושם ודאי אפשר שגם מתכוין לקנין‪,‬‬
                                                ‫וכלשונו שם וז"ל‪ ,‬דאפילו מדד לוקח על החמורים‬
‫ולכאורה אינו נראה שהרי מ"ש עבירה לא תגזול‬       ‫וכו׳ שלא נתכוון למשיכה ולקנות במדידה זו‪,‬‬
‫מכל לאו אחר בעלמא שאין חייבים עליו תשלום‬        ‫ואיירי במדידה שלאחר מכן ושם סברא היא‬
‫וה"נ האי עבירה חמורה היא ממש כשאר לאוין‪,‬‬
‫וחמירא עליהם נמי‪ ,‬ומה בכך שלאיש הוי יותר‬         ‫שיתכוון גם לקנות‪ .‬ועדיין יש לפלפל‪:‬בסברא זו‪.‬‬
‫חמור משאר עבירות כיון שיש גם חיוב תשלומים‬
‫נמי‪ .‬הא לאשה הוי כשאר לאוין שבעלמא שודאי‬                           ‫סימן י"ז‬
‫ליכא בהם שליחות וה"נ‪ ,‬ולא דמי להתם שליכא‬
‫כלל עבירה שאמרינן כיון שליתא לעבירה כלל וגם‬         ‫בענין‪" :‬אין שליח לדבר עבירה"‬
‫עצם המעשה קיל גביו כיון דהוא ישראל יש‬
‫שליחות שלא כן הכא שהוי כשאר לאו שבעלמא‬                              ‫ענף א׳‬

               ‫ובודאי לא הוי ליה להיות שליחות‬   ‫ב"מ דף י׳ ע"ב‪ ,‬אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו‬
                                                ‫וגנבו לי דלאו בני חיובא נינהו ה"נ דמחייב שולחן‬
‫ובחידושי הגאון ר"ש שקאפ ז"ל )בסימן ט‪ ,‬ס"ד(‬      ‫אמרת אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא‬
‫כתב וז"ל‪ ,‬דכיון דכל עיקר קנין גניבה הוא חיוב‬    ‫לית להו לשלומי דתנן נתגרשה האשה נשתחרר‬
‫לאונסין ובלא חיוב זה אין שום קנין‪ ,‬וכיון דגלי‬
‫קרא דגנבי בעי קנין מאם המצא תמצא‪ ,‬י"ל דלא‬                                  ‫העבד חייבים לשלם‪.‬‬
‫על מעשה הגניבה לבד קפיד רחמנא שיהא בקנין‬
‫שקונין בכל מקום‪ ,‬רק דעיקר הקנין הוא משום‬        ‫והקשה הגרעק"א ז"ל וז"ל‪ ,‬לא זכיתי להבין‬
‫דבעי רחמנא שתהני גניבתו להוציא מרשות בעלים‪,‬‬     ‫כראוי דמה בכך דלא הוי בני חיובא לשלם הא‬
‫והוא שיתחייב ע"ז באונסין‪ .‬שכן הוא עיקר‬
‫וההוצאה מרשות בעלים‪ ,‬ולהכי צריך קנין כמו בכל‬
‫הקנינים‪ ,‬דא"א להוציא חפץ מרשות בעלים בלי‬
   570   571   572   573   574   575   576   577   578   579   580