Page 577 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 577
Pg: 577 - 19-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
טובא שאין כן דעת רוב הפוסקים או אפשר שדעת הניקף ולגבי לפנ"ע מקר ב"ח כיון דבלא 1
התוס׳ באיסור דרבנן לא אמרינן אשלד"ע ,וגם זה שליחות עבירה ג"כ עובר ע"ז וצ"ע ,עכ"ל.
דחוק ,ועיין שם בקה"י מה שנדחק ליישב באופן $customer
ובקהלות יעקב )סי׳ יד( ביאר קושיתו וז"ל:
זה. דבשלמא בתד"ה דאמר שכתבו אע"פ דהשליח
המקדש גרושה לכהן עובר בלפנ"ע מ"מ כיון
ותו קשה האי סברא בתוס׳ דאמר ,וז"ל :דאע"פ שאילו מקדשה לעצמו ליכא איסורא מחשב לאו
שהישראל עובר על לפני עור אעפ"כ כיון שאילו ב"ח ,אתי שפיר דהתם כל הלפנ"ע איכא רק מחמת
מקדשה לעצמו ליכא איסורא מחשב לאו בר חיובא, שמכשיל את המשלח ]או האשה[ ומכח השליחות
דהתם כל הלפנ"ע איכא רק מחמת שמכשיל את הוא דאיכא לפנ"ע ובזה אמרינן דמאחר שבלא
המשלח ומכח השליחות הוא דאיכא לפני עור ובזה שליחות היינו כשעושה מעשה זה לעצמו ליכא שום
אמרינן דמאחר שבלא שליחות היינו כשעושה איסורא לא איסור גרושה ולא איסור לפנ"ע ,שפיר
מעשה זה לעצמו ליכא איסורא ,שפיר מחשב לאו מחשב הוא לאו ב"ח באותה מעשה ,אבל אשה
ב"ה באותה מעשה ,ע"כ .וצ"ע בסברא זו דבפשוטו, המקפת את הגדול הרי אפילו בלא שליחות המשלח,
הכוונה בסברא דלאו בר חיובא הוא דהוא לא שייך אילו עשתה מעצמה הקפת הגדול היתה ג"כ עוברת
כלל בשום מקרה שבעולם באזהרת לאו זה .וכמו בלפנ"ע ,ולגבי איסור לפנ"ע הרי היא בת חיוב
הלאו דלא לישא גרושה ,אין שום אופן שבעולם ממש במעשה זה וא"כ תתבטל השליחות מחמת
שהישראל יתחייב על זה ,וע"כ כלפיו הוי לאו בר עבירה דלפנ"ע וממילא גם איסור הקפה לא יתחייב
חיובא ופטור מאזהרת לאו זה לגמרי ,שלא כן גבי
האיסור דלפני עור חזינן הכא דיש אופן שהוא חייב המשלח מאחר דהשליחות בטלה ,עכ"ל.
והוא כאשר יעשה בשליחות המשלח ,א"כ שוב
ליכא למימר שהוא לאו בר חיובא שהרי הוא נמצא ותירץ הגרעק"א ז"ל בתשובה )סי׳ קצד(
באזהרת לאו זה ג"כ באופן מסוים וצריך להיות דהתוס׳ מיירי בדליכא לפנ"ע דאוריתא כגון
חסרון בשליחות לדבר עבירה ,ואין טעם לכאורה, שהניקף יכול להקיף מעצמו א"נ דאיכא נכרי
לומר כלל זה אם היה עושה המעשה לעצמו וכי מה הרוצה להקיף וכל כה"ג ולא הוי כתרי עברי
סברא יש בזה ,אם עכ"פ הוא נמצא באזהרת לאו
זה באופן אחר של שליחות והרי הוא בר חיובא דנהרא ליכא לפנ"ע דאורייתא ,עכ"ל.
וא"כ לא יהיה שליחות כי הוי דבר עבירה .ולפי זה
צ"ע ביאור התוס׳ ד"ה דקאמר דהא התם נמי קשה וצ"ע לומר כן ,חדא דאע"פ דיש אופן דליכא לפנ"ע
הא איכא לאו דלפני עור והשליחות תתבטל מחמת אבל כיון שישנו אופן גם דאיכא לפנ"ע גבי גדול,
ואילו גבי קטן ליכא לפני עור כלל ,הרי הו"ל
לאו זה ,וצ"ע. להתוס׳ לומר בפשטות דהא דלא נאמר דאקפי לי
גדול כיון שיש אופן שאין שליחות במקום דיש
והנה בחידושי הגרעק"א ז"ל תירץ באותה דרך איסורא דל"ע ,ואתי שפיר דאיכא חסרון מדינא
הגרש"א ז"ל וז"ל ,דמסתמא אין משלח ומי בהקפת הגדול ,דאז ליכא שליחות ,ולכן נאמר
שמשתלח עומדים במקום אחד ,והשליח באמת דאקפי לי קטן שבכל אופן יש שליחות ,וא"ש טפי
עובר משום לפני עור אלא דהחילוק לגבי משלח, וחזינן מהכא דאף דיש שליחות .והדרא קושיא
דבאקפי לי דגם:בלעדי השליחות היה השליח
יכול להקיף ,א"כ אין המשלח עובר ,דלגבי לדוכתא הא שליח בר חיובא לגבי זה ,וצ"ע.
המשלח הוי כמו לא קאי בתרי עברי דנהרא,
דאמרינן כיון דהשליח אינו חושש לאיסור גם ותו קשה דהרי עכ"פ איכא איסורא מדרבנן ,וע"כ
לולי שזה שלחו היה עושה רצון הניקף להקיפו, לדחוק דהתוס׳ סבירא להו כדעת מיעוט פוסקים
דאפילו איסורא דרבנן ליתא בכהאי גוונא ,ועיין
בשדי חמד )מערכת לפני עור ,אות ג( ,וזה דחוק
