Page 578 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 578
Pg: 578 - 19-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
ורק בגלל המשלח עשה כן .וא"כ הוי עבירה אבל בצא וקדש שפיר עובר המשלח בלאו
למשלח ג"כ ,וצ"ע. דלפנ"ע ,ואילו לא עשאו שליח לא היה יכול
לקדשה לו ,וכיון דמוכח )עיין בקצות סימן קה,
והנראה לומר בזה בעה"י הוא ,ולבאר בזה גם ס"ק א( דהיכא דהעבירה רק לגבי שליח לא לגבי
סברת התוס׳ דאמר ,דהרי עבר על הלאו דלפני עור המשלח לא אמרינן אשלד"ע ג"כ ,וא"כ בהאי
ומחמת זה שיתבטל השליחות דהנה קצות החשן דקדש לי שפיר הקשו התוס׳ דנימא אשלד"ע
סימן רצ"ב ס"ק א׳ כתב בשם המהרי"ט ז"ל וז"ל, מטעם דהשליח עובר על לפנ"ע וגם המשלח
מ"ש הרמב"ם שבכל התורה כולה לא מצינו שליח עובר ,אבל בהאי דאקפי לי אא"ל מטעם
לדבר עבירה אלא במעילה ,והרי שליחות יד דהוי דהשליח עובר על לפנ"ע נימא אשלד"ע ,כיון
שליח לדבר עבירה וכן בטביחה ומכירה וכו' ,וי"ל דאין המשלח עובר על לפנ"ע .ומאיזה מקום
לדעתי דהא דגלי בשליחות יד לאו מדין שליחות נבוא לומר דאין שליחות אי מטעם לאו דהקפה
הוא אלא מדין פושע שחייב הכתוב את השומר בין הא האשה השליח לאו בר חיובא בהאי לאו ,אי
שפשע ע"י עצמו בין שפשע ע"י אחרים למי משום לאו דלפני עור הא המשלח אינו בלאו זה
ששמירתו עליו והיינו דכתיב על כל דבר פשע אפי׳ באותו מעשה ,ואנן שניהם בעינן שהמשלח
דיבור פשע מקרי ,הא אמר לשלוחו לשלוח יד
באחרים שלא נעשה שומר עליו פטור ,עכ"ל .והנה והשליח יהיו בר חיובא ,עכ"ל.
חזינן דאף דליכא דין שליחות עובר את העבירה
ואין לזה שייכות לשליחות דאף אם המעשה לא וכונתו פשוטה דבכהן השולח ישראל לקדש אשה
ישתייך להמשלח עכ"פ פשע בזה ששלח את יש עבירת לפני עור גם לכהן וגם לשליח ולזה אמר
השליח ועל זה גופא עובר בשליחות יד ,אבל אין זה תוס׳ דאע"פ שיש עבירת לפני עור מהני השליחות
מדין שליחות כיון דהעבירה בעצם שליחת השליח משום דאם מקדשה לעצמו ליכא עבירה מקרי בר
שאם יתבצע המעשה עבר בזה ששלחו ולא בגלל חיובא ומהני השליחות שלא כן גבי מקיף וניקף,
למקיף אין עבירת לפני עור כיון דמסתמא היה
שהמעשה משתייך אליו. השליח מקיף מעצמו ,ולשליח אמנם יש עבירת
לפני עור ,אבל זה אינו חסרון בשליחות כיון שאם
והשתא נראה דהכי נמי גבי הלאו דלפני עור יש עבירה לשליח ולא למשלח יש שליחות לדבר
דהמשלח הרי אף דהוא עובר על לפני עור ,אבל אין
זה משום שמעשה הקידושין משתייך אליו ,שהרי עבירה כמו שמוכח בקצות )סימן קה ,ס"ק א(.
אף אם נימא שאין המעשה משתייך אליו ,אלא
שהמעשה קיים והיא מקודשת נמי עובר על־לפני ובתירוצו נשאר קשה שוב מה הסברא גבי כהן
עור ,כיון שגרם לקידושין בזה שהסכים ,והכשיל השולח ישראל דמקרי לאו בר חיובא לגבי עבירת
את האשה בזה ,שללא הסכמתו לא היתה נכשלת לפני עור כיון שאם מקדשה לעצמו לא עובר ,והרי
בעבירה ,וא"כ אין זה מענין גופא של שליחות ,ואין עכ"פ הוא נמצא באזהרת לאו זו ,וא"כ הוה ליה
חסרון של שליחות לדבר עבירה ,שהרי לא אמרינן להקרא בר חיובא ,דלא דמי לעבירת לישא גרושה
בזה שמצינו שזה חוטא תה מתחייב שהרי המשלח שלא שייך בכלל בלאו זה .וכמו שהקשינו כן לעיל.
הוא שחוטא בעבירה זו של לפני עור שגורם
להחטיא את האשה והוא המתחייב ,ואע"פ שאם לא ועוד יש לפקפק בסברא שאמר דלגבי משלח באקפי
יעשה השליח את מעשה הקידושין ,לא יהיה עבירה לי אינו עובר על הלאו דלפני עור דאמרינן כיון
כלל ,זה אינו כלום שהרי גם בטביחה ושליחות יד דהשליח אינו חושש לאיסור ,גם לולי שזה שלחו
אם לא יעשה השליח את מעשה הטביחה או היה עושה רצון הניקף להקיפו דזה אינו מוכרח
השליחות יד לא יעבור המשלח ,ואעפ"כ שאין כלל ,שהרי יתכן שעשה כן רק משום ששלחו אותו
וללא זה לא היה עושה דלית ליה שייכות עם הניקף
