Page 582 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 582
Pg: 582 - 19-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
ע"ב( בתירוצא הראשון דהתוס׳ והשטמ"ק הנ"ל, והנודע ביהודה אבה"ע מהד"ק )סימן עה( כתב דגם
וכן מצאתי שכתב כן בספר ברכת יצחק בפירוש התוס׳ שנץ ותלמיד ר"פ ז"ל סוברים בכל שליח
לד"ע דהמעשה בטלה ורק הכא שעצם הקדושין
השטמ"ק. אינה עדיין עבירה עד שיבעול משו"ה המעשה קיים
ענף ב׳ ע"ש.
כתובות )דף לג ,ע"ב( והתניא גנב וטבח בשבת וכו' והנה בפשוטו נראה שכונת התוס׳ והשטמ"ק
ר"מ מחייב ומשני בטובח ע"י אחר ,וכי זה חוטא בתירוץ הראשון דבכל מקרה חל המעשה ,ולא
וזה מתחייב ומשני דרבי קרא בטביחה דמחייב ע"י כפירוש הנודע ביהודה ,ויש להביא ראיה לשיטה זו
מהשטמ"ק )דף ח ,א( ד"ה תדע שאלו אמר לשלוחו
שלוחו ע"כ. צא וגנוב וכו׳ תמיהא לי טובא דמכאן איכא סייעתא
לרמי בר חמא טעמא דאמר צא וגנוב דאין שליח
והרמב"ם ז"ל )פ"ג מגניבה ,ה"ו( כתב עשה שליח לדבר עבירה הא אם אמר לו צא ולקוט מציאה קנה
לשחוט לו והלך השליח לשחוט לו בשבת הרי הגנב המשלח וכו׳ א"נ י"ל דאם איתא דהמגביה מציאה
חייב בתשלומי ד׳ וה׳ שהרי זה הגנב לא עשה עון לחבירו קנה חבירו לא הוה לן לחיובי השליח דנהי
מיתות ב"ד וכו׳ והקשה המל"מ ממש"כ הרמב"ם דנפטר משלח מכפל משום דאין שליח לדבר עבירה
ז"ל פ"ד ממעילה בהא דקיי"ל גבי מעילה דיש מ"מ לצורכו הגביה ולא לצורך עצמו והוה לן
שליח לד"ע ואי אמר לשליח אכול בשר זה )והיה לפטור השליח מכפל אלא כיון דמהייבי ליה משום
בשר קודש( מעל המשלח וכתב הרמב"ם ז"ל בד"א דבעלמא נמי המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו
כשהיו החתיכות מקדשי בדה"ב אבל אם היו בשר
עולה וכיו"ב לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא וזה יותר נכון ,עכ"ל.
חייב באיסור אחר יתר על המעילה ובכל התורה
כולה אין שליח לד"ע אלא במעילה לבדה שלא וצריך עיון ,לכאורה ,הרי גם אם המגביה מציאה
יתערב עמה איסור אחר עכ"ל .ונתבאר דלהרמב"ם לחבירו לא קנה חבירו עכ"פ הגביה לצורך חבירו
ז"ל דהיכא דרבי רחמנא שליח לד"ע מ"מ ולא לצורך עצמו ,וא"כ אמאי חייב השליח כפל,
כשנתערב בו איסור אחר פטור א"כ היכי חייב בד׳ בהא דפטרינן ליה אם הגביה לצורך המשלח כשיש
וה׳ והרי השליחות בטלה מחמת איסור שבת עבירה ,דהרי בשני המקרים לא קנה חבירו אי מצד
ומפרש המל"מ דהרמב"ם שם בפ"ג מגנבה לא כתב דאשלד"ע ואי מצד דהמגביה מציאה לחבירו לא
שעשה שליח בשבת אלא עשה שליח לשחוט סתם
והשליח שחט בשבת וכה"ג לא בטלה השליחות קנה חבירו.
מחמת איסור שבת כיון שלא שלחו על עבירה
בשבת ,ואף שהטור כתב עשה שליח לשחוט בשבת ואי נימא דסבירא ליה לשטמ"ק דבכל שלד"ע חל
והשליח שחט בשבת כתב הרמב"ם ז"ל שהוא חייב המעשה להמשלח ,רק שאינו נענש על זה ,מבואר
עכ"ל הטור ונראה שדעתו שדברי הרמב"ם אינם שפיר כונת השטמ"ק דאם המגביה מציאה לחבירו
מדוקדקים ובאמת מדוקדקים עכ"ל המשנה למלך. קנה חבירו אף שאין שלד"ע עכ"פ קנה המשלח,
וא"כ השליח לא יתחייב כפל שהרי המשלח קנה
ולפי דברי המשל"מ דאיירי שעשאו לשחוט סתם להתחייב באונסין ולהחזיר ,אבל אם המגביה
ולא דאמר ליה דוקא בשבת ,וקשה דא"ה אי שחט מציאה לחבירו לא קנה חבירו ממילא לא קנה
בשבת לימא ליה הא שחיטה בשבת אסורה ,ממ"נ המשלח וקנה השליח ולכן חייב כפל וזהו פירושא
אי מדאורייתא אי מדרבנן ולימא ליה לתקוני דהשטמ"ק בפשוטו .ומוכח דס"ל דהמעשה קיים
להמשלח בהאי דינא דאשלד"ע אלא שהעונש
לשליח ולא להמשלח וכדמשמע בפשוטו )בדף י,
