Page 584 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 584
Pg: 584 - 19-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
שליח שליח מעל שליח עניא מאי קא עביד היינו דאיתרבי שליח לד"ע במעילה וכל היכא דנתערב
כהררין התלויים בשערה אמר רב אשי מאי קושיא איסור אחר אשר מחמתו בטלה ממעשה זה דין
דלמא מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין עכ"ל שליחות ממילא פטור המשלח ,והרמב"ם ז"ל בדין
ולכאורה אי איירי לענין מעילה דהוצאה הדמיון מעילה מיידי במעילה והנאה ,דא"א לומר דמיירי
אתי שפיר מידי דמוציא מעות הקדש לחולין אבל שא"ל ליקח בשר עולה דאיכא מעילה משעת
אי איירי בענין מעילה דהנאה מה הדמיון לשם הא הגבהה ואיכא מעילה דהוצאה ע"י קנין טרם שאכל
שני סוגי מעילות הם ולכאורה כאן השליח לא עשה דא"כ ודאי מעל דהא בהלקיחה לא נתערב בו איסור
את ההנאה ,אלא האורחים הם שאכלו והכא מדין אחר שגם בעולה ליכא בלקיחתה רק איסור מעילה
שליחות ולא דמי למוציא מעות הקדש לחולין, וכן מבואר בחדושי הגר"ח ז"ל פ"ח דמעילה
ומכל הני משמע שאיירי במשנה זו כפשוטה ובמעילה דהנאה שפיר צריכין לדין שליחות ממש
במעילה של הוצאה מרשות הקדש ואי הכי קשה דהא כל העבירה השליח עושה ולא המשלח ורק
בגמ׳ בקידושין שם דמאי קשיא להו ממעילה דחזינן מדין שליחות מתחייב כנ"ל .ולפ"ז מתבאר דהיכא
דיש שליח לדבר עבירה הא במעילה דהוצאה לא דחיובו מטעם גרמא לא מדין שליחות ממש שפיר
בעינן שליחות ומהני אפילו ע"י חשו"ק כמו מעטן לא איכפת לן מה שנתערב בו איסור אחר ואתי
של זתים וכמו קוף של פיל שלוקחים את העירוב, שפיר מש"כ המהרי"ט ז"ל וההפלאה ז"ל דבטו"מ
וא"כ מהני גם כן בדבר עבירה ,ועל כרחך לומר לא אכפת לן מה שנתערבו בו איסור אחר משום
דשאני ע"י חרש שוטה וקטן דאדעתיה דמשלח קא דחיוב דלאו מדין שליחות אלא מדין גרמא עכת"ד.
עבדי ולכן מהני להתחייב דהוי בגרמא דידיה שלא
כן גבי גדול אי ליכא שליחות אדעתיה דנפשיה קא וצ"ע דבריו ,דבגמ׳ קידושין )דף מב ,ב( שילח ביד
עביד ולא יתחייב המשלח ,ואי חזינן דמחייב פיקח ,פיקח חייב ואמאי נימא שלוחו של אדם
המשלח על כרחך לומר דיש שליח לדבר עבירה כמותו שאני התם דאין שליח לדבר עבירה,
וזהו דהקשה בגמרא וא"כ אמאי פקח חייב .ולפי זה דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי
חזינן דאי אמרינן דאין שליח במעילה אם איירי שומעים והתניא שליח שלא עשה שליחותו שליח
בגדול לא יתחייב המשלח מדין גרמא דידיה כי מעל עשה שליחותו בעל הבית מעל כי עשה
אמרינן דאדעתיה דנפשיה קא עביד ,ולפי זה קשה שליחות דבעל הבית ,בעל הבית מיהא מעל אמאי
בהא דפסק הרמב"ם גבי טביחה אמאי מחייב ד׳ וה׳ נימא דאין שליח לדבר עבירה ,ופירש"י ז"ל שליח
הא לא נחשב גרמא בהמשלח דכיון דאיירי בגדול שלא עשה שליחותו גבי הקדש קאי שהיו אצלו
ואדעתא דנפשיה קא עביד וכיון דאיכא איסור נוסף מעות הקדש וטעה כסבור שהן של חולין ומסרו
דשחיטה בשבת ובטלה השליחות לגמרי א"כ לא לשליח ליקח בהן חלוק וקנה בהן טלית שליח מעל
יתחייב אף משום גרמא כיון דאיירי בגדול ,ולפי זה ולא השולחו שבדבר זה אינו שלוחו אבל אם עשה
עיקר הקושיא בטביחה ולהיפך גבי מעילה אתי שליחותו בעה"ב מעל ומביא קרבן מעילה עכ"ל
שפיר דהא כיון דבטלה השליחות מחמת האיסור ומשמע מפירוש רש"י ז"ל דאיירי גבי מעילה
של בשר קודש אינו חייב אף משום גרמא דהא דהוצאה מרשות הקדש ולא ממעילה של אכילה .וכן
איירי בגדול ואדעתא דנפשיה קא עביד ,ואי הכי לא האי דאיתא במעילה )דף כ (.אמר לו תן להם חתיכה
תירץ הקהלות יעקב בזה ,דעיקר הקושיא היא על חתיכה והוא אמר טלו שתים והם נטלו שלש כולם
טביחה ובזה לא מתורץ מידי ,ומה שתירץ במעילה מעלו עכ"ל ואיירי רק לענין נטילה ולא אכילה וע"ז
לא זקוקים לזה דממנ"פ לא קשה כמו שנתבאר, נאמר הדין של מעילת ;המשלח ,וחזינן דאיירי
ודו"ק כי נכון הוא ,וכעין זה כתב השעה"מ בסוף במעילה דהוצאה וכן בחגיגה )דף י ,ע"ב( אמר רבא
לא נצרכא אלא לכדתניא נזכר בעל הבית ולא נזכר
דבריו בפ"ז ממעילה עיי"ש.
