Page 585 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 585
Pg: 585 - 19-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
נמי כיון שנתן לאורחים יצא מרשות של בעה"ב ועוד צ"ע מש"כ דהרמב"ם ז"ל איירי במעילה
וכבר מעל ואי נימא כמו שנתבאר שהגבהתו צורך דהנאה והתם בעינן לדין שליחות דהא עצם ההנאה
אכילה ולגבי אכילה כיון שאינו שלוחו הרי גם אינו אין המשלח עושה כלל רק השליח הוא הנהנה ואין
שלוחו לגבי הגבהה אתי שפיר .ולפי זה הדרא לחייב את המשלח אלא מדין שליחות ממש ,והרי
כתב הגר"ח בפ"ח ממעילה ז"ל דכל עיקר איסורא
קושיא לדוכתא מ"ש מעילה מטביחה. דנהנה ממעילה הוא רק מדין גזלת הקדש ,ולכן לא
שייך ע"ז הדין דל"מ זה נהנה וזה מתחייב ,כיון דאין
וההפלאה בסוגיין הוכיח דדעת הרמב"ם ז"ל עיקר חיובו מדין הנאה ורק מדין גזלה ,ע"כ ,ולפי
והראב"ד ז"ל הוא דבמקרה דאשלד"ע לא רק שאין דברי הגר"ח יצא שליכא חילוק בגוף האיסור בין
עונש להמשלח אלא שהשליחות בטלה ,דההפלאה מעילה רגילה למעילה של הנאה וגם שם האיסור
הוכיח מהרמב"ם ז"ל במעילה הנ"ל ,דאי נימא דכל הוא ההוצאה וא"כ יהני שליח אפילו ע"י חשו"ק
היכא דאשלד"ע השליחות בטלה הדברים מובנים שיאכלו זאת וממילא יוצא מרשות הקדש ,וא"כ הוי
היטב דנהי דבמעילה ריבתה תורה שליח לדבר האיסור שוב רק מחמת גרמא ,דדברי הק"י אתי
עבירה ,מכל מקום כשנתערב בו איסור אחר הרי שפיר רק אי נימא דהאיסור במעילה דהנאה הוא
בטלה השליחות מחמת איסור השני שבו ,וממילא ההנאה גופא ואז מזדקקין לשליחות ,אבל לפירוש
לא מיחייב המשלח גם על המעילה דהא לאו שלוחו הגר"ח ועיי"ש שהוכיח כן מהא דלא מצינו בכל
הוא אבל אי נימא דעצם השליחות קיים ורק שעבור התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב דאין האיסור
העבירה אין המשלח נענש א"כ הכא בשליח מחמת ההנאה אלא רק משום ההוצאה וא"כ יהני
לאכילת בשר עולה מכיון שהתורה ריבתה גבי ע"י חשו"ק ומדין דאיתעביד מחמתיה ולא בעינן
עבירה דמעילה לחייב את המשלח מה בכך שיש
כאן עוד איסור שאין המשלח מתחייב עבורו הרי לשליחות ממש ,והדרא קושיא לדוכתא.
עכ"פ שלוחו הוא ,ויתחייב שפיר על העבירה
דמעילה עכ"ד ההפלאה .ולפי המתבאר ליכא דחיה ועוד נראה דיש לפקפק בהא דאמר דעל כרחך
לזה מטביחה שכן מהני השליחות להתחייב דאיירי הרמב"ם ז"ל במעילה דאכילה דאי נימא
ולכאורה איכא ראיה להפך ,אבל לפי מה שנתבאר דאיכא מעילה בשעת הגבהה ואיכא מעילה דהוצאה
ע"י ההפלאה והקצות טביחה שאני ,דאין המשלח ע"י קנין טרם שאכל דא"כ ודאי מעל דהא בהלקיחה
מתחייב מדין שליחות ואפילו נימא דהשליחות לא נתערב בו איסור אחר שגם בעולה ליכא
בטלה חייב המשלח דו"ה .ומתבאר שיטת הרמב"ם בלקיחתה רק איסור מעילה ע"כ ,וע"ז יש לפקפק
שהשליחות בטלה לגמרי ואף המעשה לא חל דילמא כיון דמוכרח להגביה כדי לאכול ואי הגבהה
צורך אכילה היא ,וכיון דלגבי האכילה מתבטלת
להמשלח. השליחות מתבטלת השליחות נמי לגבי ההגבהה,
שהרי מעשה זה עשה מעצמו ולא מצד שליחות ,ולא
ובשער המלך )פ"ז ממעילה( ובנודע ביהודה תמהו שייך לחלק בין המעשה שהרי ודאי עיקר תכליתה
על שיטה זו דס"ל דהמעשה קיים וחלו הקדושין של ההגבהה לאכילה וכיון שכן :מעשה זה אינו
דאמאי חלו הקדושין והא כיון דהמשלח אינו חייב משתייך להמשלח שהרי האכילה אינה שייכת
על העבירה וע"כ דלא חשבינן מה דקידש השליח להמשלח ,וכיון שכן אפשר לאוקמי בפשוטו
כאילו עשה המשלח וא"כ היאך חלו הקדושין והא שהמעילה היא ההגבהה כמו בשאר דוכתי .ובמיוחד
הוי כמו שקידש בלא שליחותו דמשלח ובספר שהתם איירי שנתן זאת לפני אורחים וכיון דכן הא
מנחת יצחק ב"מ סימן י"ב כתב שראה באו"ש פ"ג נפסק בשו"ע שאורח שלקח מנתו וקדש אשה
מאישות הל׳ י"ז דאיכא תרי סוגי שליחות שליח על מקודשת וחזינן שכבר יצאה מרשות בעה"ב והכא
עצם המעשה ,דמה שעשה השליח נחשב שעשאו
המשלח ,וכגון צא והרוג את הנפש לשמאי דסובר
