Page 591 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 591
Pg: 591 - 19-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
ברגע הקנין חצירו זוכה לו ,ובפיאה לבתר דהלכו הני הא מיירי במדעתו ונתכוון לקנות בחצירו,
הנמושות והעניים הפקירו את הפאה ,ואז היא שעת עכ"ל.
רצון הקנין ,וכיון דכבר היה מונח מקודם לכן ,ע"כ
לא קונה בעל החצר וכל אחד יכול לזכות] .והקה"י ושוב תירוצו לא יהני לדעת הש"ך שהרי כתב שלא
ביאר זאת ,משום דבעינן עכ"פ שתהא נעשה איזו קונה רק כאשר הוא לא מדעתו ,והש"ך איירי
מעשה חדשה כדבר הנקנה ,וכשנפל או בא ממילא בגוונא דהמקנה מזכיר במכירתו את המטלטלים
לחצירו היה עכ"פ איזו התחדשות בדבר הנקנה וממילא הקונה יודע ואעפ"כ לא קונה ,וע"כ לומר
שנכנס לרשות הזוכה ,אבל בדבר שהיה בחצר דבעינן לשני התירוצים לדעת הש"ך את תירוצו של
מקודם לא נעשה שום מעשה התחדשות בדבר הגרעק"א ז"ל ולדעת שטמ"ק את תירוץ הקה"י,
הנקנה ולכן אינו קונה חצירו דבעינן איזה מעשה
לשיחול הקנין ,ובודאי הא דהפקיר אינו מעשה מצד ועיין שם את ביאורו בטעמא.
בעל החצר הקונה ולא חשיב כהתחדשות מצד קנינו
וע"כ זה דומה רק למציאה שלא התחדש בה דבר[. והנה נראה שלפי תירוץ השטמ"ק הנ"ל מיושבת
קושית הגרעק"א מפאה ,דהרי חצירו של אדם קונה
וליישב קושית רבינו ז"ל הנ"ל – נראה דבפשוטו לו שלא מדעתו הוא לדעת השטמ"ק רק בתנאי
י"ל ע"פ תירוץ התוס׳ דנ"ל ב"מ )דכ"ו( מצא בגל שבעת שקונה את המציאה באותו הרגע נעשית
או בכותל ישן הרי אלו שלו ,ובתוס׳ ד"ה דשתיק למונחת ג"כ ,אבל אם בשעת הקנין היתה כבר
הקשו דתקני ליה חצירו לבעל הגל ותירצו דאין מונחת מקודם לכן על החצר אינו קונה .שבעינן
חצר קונה בדבר שיוכל להיות שלא ימצא לעולם, שבשעה שהיא נופלת ונחה בחצר באותה הרגע היא
עכ"ל .והכא נמי מסתמא לאחר שלקטו הנמושות, נקנית ,לא שבשעת חלות קנין חצר כבר היתה
שהם לקוטי בתר לקוטי ויתכן שלא ימצא שם כלום, מונחת קודם לכן בחצר ,וע"כ הכא גבי פאה לאחר
וא"כ הוי כהאי דבר שיוכל להיות שלא ימצא שם שעברו הנמושות ונתייאשו ונעשה הפקר ,הרי לא
לעולם ולא קני ליה חצירו .ולכן זוכה בזה בעה"ב יכול בעל החצר לקנות כיון שכבר הפאה והלקט
מונחים שם מקודם לכן ובשעת ההפקר ,שאז ישנה
וזוכה בזה כל אדם. אפשרות לקנות כבר מונחים מקודם לכן ,ובמקרה
כזה א"א לקנות שלא מדעתו ,וע"כ הרי זה הפקר
סימן כ לכל וכל אחד יוכל לזכות בזה ,שהרי זה ברור שאין
כוונת השטמ"ק שלא קונה משום שבשעה שנפלה
בענין" :מזויף" שם המציאה החצר לא שלו אלא הכוונה שלא קונה
משום שבשעה שנפלה ונינוחה שם המציאה לא קנה
ב"מ )דף יג ,ע"ב( ,בתוס׳ ד"ה הא קאמר להד"מ באותה שעה ובשעה שרוצה לקנות כבר היתה
ביאר שמשמע שהלוה טוען מזוייף במתני׳ וא"כ מונחת מקודם לכן .ובמקרה כזה לא קונה בקנין
הקשה אמאי לא יחזיר בשטר שיש בו אחריות חצר ,אלא רק בשעה שעשה מעשה בחפץ הנקנה
נכסים הרי אם יקיימנו בדין יגבה ואם לא יקיימנו ברגע הקנין ,וא"כ גבי פאה שברגע שהפקירו והיה
לא יגבה כלום ,ותירץ התוס׳ למסקנא שכיון שנפל אפשרות לקנות כבר הלקט היה מונח מקודם לכן,
השטר איתרע ליה הלכך אפילו יקיימנו יש לחוש ע"כ לא קונה בעל החצר ,ואתי שפיר שיכול לקנות
שמא מזוייף הוא ולכך קאמר לא יחזיר פן יטרוף כל מי שרוצה בין עניים ובין עשירים ,ואתי שפיר
כשתשתכח הנפילה ,וזהו דוקא כשהלוה לפנינו
בשעת מציאה וטוען מזוייף ,ולכן כיון דאיכא לתרץ בזה קושית הגרעק"א ז"ל.
ריעותא דנפילה וגם טוען הלוה בודאי מזוייף לא
וכללא דמילתא הוא ,דלהשטמ"ק מה שמונח בו
מקודם שעת הקנין אין חצירו זוכה לו ,ומה שמונח
