Page 591 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 591

‫‪Pg: 591 - 19-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא מציעא‬

‫ברגע הקנין חצירו זוכה לו‪ ,‬ובפיאה לבתר דהלכו‬     ‫הני הא מיירי במדעתו ונתכוון לקנות בחצירו‪,‬‬
‫הנמושות והעניים הפקירו את הפאה‪ ,‬ואז היא שעת‬                                             ‫עכ"ל‪.‬‬
‫רצון הקנין‪ ,‬וכיון דכבר היה מונח מקודם לכן‪ ,‬ע"כ‬
‫לא קונה בעל החצר וכל אחד יכול לזכות‪] .‬והקה"י‬    ‫ושוב תירוצו לא יהני לדעת הש"ך שהרי כתב שלא‬
‫ביאר זאת‪ ,‬משום דבעינן עכ"פ שתהא נעשה איזו‬       ‫קונה רק כאשר הוא לא מדעתו‪ ,‬והש"ך איירי‬
‫מעשה חדשה כדבר הנקנה‪ ,‬וכשנפל או בא ממילא‬        ‫בגוונא דהמקנה מזכיר במכירתו את המטלטלים‬
‫לחצירו היה עכ"פ איזו התחדשות בדבר הנקנה‬         ‫וממילא הקונה יודע ואעפ"כ לא קונה‪ ,‬וע"כ לומר‬
‫שנכנס לרשות הזוכה‪ ,‬אבל בדבר שהיה בחצר‬           ‫דבעינן לשני התירוצים לדעת הש"ך את תירוצו של‬
‫מקודם לא נעשה שום מעשה התחדשות בדבר‬             ‫הגרעק"א ז"ל ולדעת שטמ"ק את תירוץ הקה"י‪,‬‬
‫הנקנה ולכן אינו קונה חצירו דבעינן איזה מעשה‬
‫לשיחול הקנין‪ ,‬ובודאי הא דהפקיר אינו מעשה מצד‬                       ‫ועיין שם את ביאורו בטעמא‪.‬‬
‫בעל החצר הקונה ולא חשיב כהתחדשות מצד קנינו‬
‫וע"כ זה דומה רק למציאה שלא התחדש בה דבר[‪.‬‬       ‫והנה נראה שלפי תירוץ השטמ"ק הנ"ל מיושבת‬
                                                ‫קושית הגרעק"א מפאה‪ ,‬דהרי חצירו של אדם קונה‬
‫וליישב קושית רבינו ז"ל הנ"ל – נראה דבפשוטו‬      ‫לו שלא מדעתו הוא לדעת השטמ"ק רק בתנאי‬
‫י"ל ע"פ תירוץ התוס׳ דנ"ל ב"מ )דכ"ו( מצא בגל‬     ‫שבעת שקונה את המציאה באותו הרגע נעשית‬
‫או בכותל ישן הרי אלו שלו‪ ,‬ובתוס׳ ד"ה דשתיק‬      ‫למונחת ג"כ‪ ,‬אבל אם בשעת הקנין היתה כבר‬
‫הקשו דתקני ליה חצירו לבעל הגל ותירצו דאין‬       ‫מונחת מקודם לכן על החצר אינו קונה‪ .‬שבעינן‬
‫חצר קונה בדבר שיוכל להיות שלא ימצא לעולם‪,‬‬       ‫שבשעה שהיא נופלת ונחה בחצר באותה הרגע היא‬
‫עכ"ל‪ .‬והכא נמי מסתמא לאחר שלקטו הנמושות‪,‬‬        ‫נקנית‪ ,‬לא שבשעת חלות קנין חצר כבר היתה‬
‫שהם לקוטי בתר לקוטי ויתכן שלא ימצא שם כלום‪,‬‬     ‫מונחת קודם לכן בחצר‪ ,‬וע"כ הכא גבי פאה לאחר‬
‫וא"כ הוי כהאי דבר שיוכל להיות שלא ימצא שם‬       ‫שעברו הנמושות ונתייאשו ונעשה הפקר‪ ,‬הרי לא‬
‫לעולם ולא קני ליה חצירו‪ .‬ולכן זוכה בזה בעה"ב‬    ‫יכול בעל החצר לקנות כיון שכבר הפאה והלקט‬
                                                ‫מונחים שם מקודם לכן ובשעת ההפקר‪ ,‬שאז ישנה‬
                            ‫וזוכה בזה כל אדם‪.‬‬   ‫אפשרות לקנות כבר מונחים מקודם לכן‪ ,‬ובמקרה‬
                                                ‫כזה א"א לקנות שלא מדעתו‪ ,‬וע"כ הרי זה הפקר‬
                    ‫סימן כ‬                      ‫לכל וכל אחד יוכל לזכות בזה‪ ,‬שהרי זה ברור שאין‬
                                                ‫כוונת השטמ"ק שלא קונה משום שבשעה שנפלה‬
             ‫בענין‪" :‬מזויף"‬                     ‫שם המציאה החצר לא שלו אלא הכוונה שלא קונה‬
                                                ‫משום שבשעה שנפלה ונינוחה שם המציאה לא קנה‬
‫ב"מ )דף יג‪ ,‬ע"ב(‪ ,‬בתוס׳ ד"ה הא קאמר להד"מ‬       ‫באותה שעה ובשעה שרוצה לקנות כבר היתה‬
‫ביאר שמשמע שהלוה טוען מזוייף במתני׳ וא"כ‬        ‫מונחת מקודם לכן‪ .‬ובמקרה כזה לא קונה בקנין‬
‫הקשה אמאי לא יחזיר בשטר שיש בו אחריות‬           ‫חצר‪ ,‬אלא רק בשעה שעשה מעשה בחפץ הנקנה‬
‫נכסים הרי אם יקיימנו בדין יגבה ואם לא יקיימנו‬   ‫ברגע הקנין‪ ,‬וא"כ גבי פאה שברגע שהפקירו והיה‬
‫לא יגבה כלום‪ ,‬ותירץ התוס׳ למסקנא שכיון שנפל‬     ‫אפשרות לקנות כבר הלקט היה מונח מקודם לכן‪,‬‬
‫השטר איתרע ליה הלכך אפילו יקיימנו יש לחוש‬       ‫ע"כ לא קונה בעל החצר‪ ,‬ואתי שפיר שיכול לקנות‬
‫שמא מזוייף הוא ולכך קאמר לא יחזיר פן יטרוף‬      ‫כל מי שרוצה בין עניים ובין עשירים‪ ,‬ואתי שפיר‬
‫כשתשתכח הנפילה‪ ,‬וזהו דוקא כשהלוה לפנינו‬
‫בשעת מציאה וטוען מזוייף‪ ,‬ולכן כיון דאיכא‬                        ‫לתרץ בזה קושית הגרעק"א ז"ל‪.‬‬
‫ריעותא דנפילה וגם טוען הלוה בודאי מזוייף לא‬
                                                ‫וכללא דמילתא הוא‪ ,‬דלהשטמ"ק מה שמונח בו‬
                                                ‫מקודם שעת הקנין אין חצירו זוכה לו‪ ,‬ומה שמונח‬
   586   587   588   589   590   591   592   593   594   595   596