Page 593 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 593
Pg: 593 - 19-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
של שטר ,וטענתו פרוע אינה מתקבלת רק משום היה מהני קיום כיון שיש ריעותא דנפילה ,אבל
שא"כ הוי מקרע קרע לי' ,אבל שייך לומר שבי"ד השתא שטוען פרוע ליכא ריעותא ולא יהני טענתו.
יטענו פרוע ,מצד שכיחות הטענה רק שלא מהני,
אבל אם יש לו מיגו של מזויף הרי גם טענתו ונראה לומר דאם נימא שמיגו הוא ראיה שאומר
מתקבלת וכמש"כ התוס׳ והוכיח כן משטר כיס, אמת ולא משקר ,שאם רוצה לשקר יאמר טענה
והרי שם להדיא טענינן פרוע במיגו דמזויף והטעם שניה ,זה עכ"פ שייך ג"כ הכא שהרי יכול לטעון
הוא כמו שנתבאר .וא"כ ה"נ ,ואף שבטענת מזויף עכ"פ מזויף והיתה משתנית המציאות והי׳ ריעותא
לא טוענין כיון שלא שכיח ,אבל טענת פרוע שכיח בהשטר ולא מהני קיום .כך הקשה התוס׳ דידן שלא
כהתוס׳ התם .שלא כן גבי טענינן של בי"ד הא התם
וכן טוענין. לא שייך כלל לבאר את המיגו שהם אומרים אמת
שהרי איירי בבי"ד ומדין טענינן ,אלא הבאור הוא
והגרעק"א ז"ל כתב עוד וז"ל ,וכיון שכן ממילא שכיון שבי"ד לא רוצים לטעון נאנסתי שזהו טענה
לק"מ ,דכמו דלא טענינן דדימה וזייף אף דהוא שלא שכיחא אבל טוענים החזרתי כיון דשכיחא,
נאמן מ"מ כיון ורחוק הדבר דדימה וזייף אנן לא ומה שלא נאמן בהחזרתי אמרינן שכח וזכות טענת
טענינן שהי׳ כן ,ה"נ לא טענינן פרוע ,דרחוק נאנסתי נמצאת בטענת החזרתי כיון שיכולים לטעון
הדבר שפרע והניח שטרו בלא קרוע אנן לא נמי נאנסתי ]וכן מצאתי שכתב כן בקוב"ש ,ח"ב[.
טענינן שהי׳ כן .ובאמת אפשר אילו היה בפנינו ולפ"ז זהו רק מכח וזכות הטענה .והרי גבי ריעותא
וטוען פרוע דנאמן במיגו דמזוייף ואפשר אפילו דהשטר במצב השתא אין זכות וכח לטענת מזויף
בלא מיגו מכח ריעותא דנפילה נאמן פרוע שמצד "טענה" דיו בקיום ,ורק ע"י טענה ודאית
בעצמותן כמו דנאמן דדימה וזייף ,אבל מ"מ לא בבירור משנה המציאות ולא מהני קיום .אבל הכא
שאנו באים מכח "טענה" אין בזה כח ולכן לא
טענינן שהי׳ כן ,דרחוק שהי׳ כן ,עכ"ל. טענינן וליכא ריעותא בזה ,ויותר מזה שגם טענת
מזויף זהו רק מצד טענינן ,ולא מהני בזה לבוא מצד
ותמוה מאוד מה שכתב שאפשר שאפילו בלא מיגו טענינן כמו שנתבאר דצריך ממש ריעותא נוספת
מכח ריעותא דנפילה נאמן פרוע בעצמותו דא"כ
הדרא קושית התוס׳ בהא דאמר ר"י נפל ליד דיין של טענה ודאית.
הרי הוא בחזקתו ולא חיישינן לפרעון ואע"ג
דמשמע שהלוה בפנינו וטוען פרעתי .ולהגרעק"א והגרעק"א ז"ל תירץ שם וז"ל ,נ"ל דלק"מ
ז"ל הי׳ צריך להיות נאמן מעצם הטענה ,שתוס׳ דהא בלא"ה אף להצד דהיכי והוא נאמן רק
הקשה משום מיגו ודחה ,אבל להגרעק"א ז"ל נאמן במיגו היכי דלא טענינן עיקר הטענה ,ה"נ לא
טענינן המיגו .מ"מ כמו דחזינן ומכח הריעותא
מצד עצמו ,וצ"ע. נאמן דדימה וזייף בלא מיגו ,ה"נ נאמן מכח
הריעותא דנפילה ופרוע ,ובהכרח צ"ל דפרוע
ואח"כ מצאתי שהגרעק"א ז"ל הקשה קושיא גרע יותר מלטעון .מטענה דדימה וזייף ,דהך
קמייתא אנפשי׳ וז"ל ,אבל מה אעשה דהא סברא דאי אמרת דפרע מקרע הוי קרע לי׳ אלים
התוס׳ לא ס"ל כן ,דהא כתבו דע"כ אין זה ראיה טובא ולא חיישינן לה כלל אף במקום ריעותא
דלא טענינן מזויף דמ"מ יחזיר ,הרי דס"ל דאף
דנפילה ,עכ"ל.
לשמואל טענינן פרוע וכו׳ ,עכ"ל.
ונראה דאה"נ דטענת פרוע לא מתקבלת משום דאי
ונ"ל בזה דהנה שמואל ס"ל בבא בתרא )דף קנד, הוי פרע מקרע הוי קרע ,והרי מודה הוא שהשטר
ע"ב( דלפום ר"מ דמודה בשטר שכתבו צריך אמת וכיון שכן ליכא ריעותא דנפילה זו מצד גופו
לקיימו ונאמן לומר פרוע במיגו דמזויף ולפום רבנן
מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו דלא מהני לי׳
מיגו .והטעם למחלוקת זאת מבואר בכתובות )דף
