Page 597 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 597
Pg: 597 - 19-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
לגבות נטען ג"כ מזויף ולשמא כתב ללות ל"ש להשיג על הרמב"ן די"ל דשמואל סובר דל"א
בהקנאה ודו"ק ,עכ"ל. עבז"ל והא דקאמר אומר הי׳ ר"מ היינו דבעי
לאוקמי מתני' בכל שטרות אף בהקנאה ,ע"ש.
ולא הבנתי ,ואפילו נימא דאחריות ט"ס וגבי והא לשיטת הר"ן הנ"ל אף אם מיירי בהקנאה
ממשעבדי ,אמאי לא יחזיר בשטרי הקנאה ואף אינו מוכרח דאומר הי׳ ר"מ דהא בהקנאה
שאין הלוה מודה ,הא למזויף ליכא למיחש כיון ממילא ליכא קושי׳ דמבנ"ח מגבי גבי דהא
שאפשר לקיים ולכתב ללות ג"כ אין חשש כיון כשיבוא לגבות נטעון אנן מזויף .ולשמא כתב
דאיירי בשטרי הקנאה ,והרי טענות אלו אמר ללות ל"ש בהקנאה .ונראה דלק"מ דהכי אמרינן
הגרעק"א ז"ל בעצמו ,וזה מהני לגבי משועבדים, דשמואל ס"ל דמתני׳ מיירי בכל שטרות בין
ואם נימא כספקו של התוס׳ ד"ה הא )יג ,ע"ב(, בהקנאה בין שלא בהקנאה .משו"ה א"א לומר
דלגבי הלוה עצמו מהני קיום כיון שיודע האמת דמיירי בחיוב מודה דא"כ בהקנאה ביש בו
ויטרח ,אבל לגבי לקוחות לא יחזיר כיון דלא מהני אחריות אמאי ל"י ,אע"כ דמיירי באין חייב
קיום ,א"ה לא בעינן כלל לאוקמי בשטרי הקנאה מודה ,וא"כ יקשה בהיפוך בשטרי דלאו הקנאה
דהא גם אם נימא כהתוס׳ לגמרי ואיירי בשטרות באין חייב מודה אמאי יחזיר הא מבנ"ח גבי
רגילים ,ולא חיישינן כלל ,לדעת התוס׳ לכתב ללות ונטעון אנן כתב ללות ולא לוה,אע"כ דאומר הי׳
ולא לוה כאשר טוען מזויף .וע"כ לר"מ הא דיחזיר
הוא משום ששטר זה לא גבי לא מבני חרי ללא ר"מ וכו' ,והוא נכון ואמתי בעזה"י ,עכ"ל.
ממשועבדים ,ואילו לרבנן ע"כ לומר דאחריות ט"ס
דאל"כ אמאי לא יחזיר הא מלוה אין חשש כמו וצע"ג דתירוצו לא מספיק לסתירת הר"ן דהא עדיין
שנתבאר לעיל ,וברור שלא לזה התכון הגרעק"א יקשה אמאי בשטר הקנאה לא יחזיר לר"מ בשטרי
דאית ביה אחריות ,והרי למזויף ליכא חשש דנטעון
ז"ל ,וא"כ צ"ע מה תירץ בזה. מזויף ויצטרך לקיים ,ולהר"ן תמיד מהני קיום ולא
כהתוס׳ דאמרינן דימה וזייף .ולכתב ללות לא שייך
סימן כ"ג שהרי איירי בשטר הקנאה וא"כ יכול להחזיר אף
בנכסים משועבדים ,וכן לרבנן אמאי לא יחזיר בין
"בקנין חזקה" דאית בהו אחריות בין בשטרי דלית בהו אחריות
נכסים דהרי ליכא חשש כלל ,דלמזויף ליכא חשש
ב"מ )דף יד ע"א( ,תוס׳ ד"ה עד שלא החזיק בה דנחזיר ונטעון מזויף ולכתב ללות לא חיישינן כלל
וכו׳ וא"ת כשהחזיק בה אמאי אינו יכול לחזור בו כיון דהוי שטר הקנאה ,ואף אם אחריות ט"ס ,או
כיון שלא נתן מעות לימא לי׳ שקול ארעא בזוזך בשטרי אחריות נמי יחזיר וליכא חשש למידי וכמו
אפילו אית ליה זוזי לפי המפרשים דאפילו אית לי׳ במצא שטר הקנאה בשוק ,וצע"ג] .וראה בסימן
קי"א מה שתירצנו קושית הר"ן ז"ל[] ,והרי הר"ן
זוזי מצי לסלק ליה לבע"ח בשאר דברים ,עכ"ל. בסוגיין חושש משום כתב ללות ולא לוה ,ולא
כהתוס׳ דאמרינן דימה וזייף ,ואם איירי בשטרי
ובתוס׳ הרא"ש ז"ל תירץ וז"ל ,א"נ אי אתנהו לזוזי
לא מצי א"ל הכי כדמוכח בריש המוכר פירות לחד הקנאה ליכא למיחש למידי ויחזיר ,וצ"ע[.
גירסא ,ע"כ. הגרעק"א ז"ל הנ"ל המשיך וכתב וז"ל ,ולפ"ז
מיושב היטב קושית התוס׳ דשפיר מוכח דס"ל
ובהגהות אות תי"ט כתב וז"ל ,ולכאורה תמוה לרבנן אחריות ט"ס דל"ל דטעמייהו דרבנן
לשיטת רבינו ]הרא"ש[ בכתובות )צב ,ע"א( דס"ל דמבנ"ח גבי בהא מ"מ בשטרי הקנאה
שבמקום שהחוב בא מחמת אותו הקרקע שקנה ליכא חשש ,דלמזויף לא חיישינן דכשיבוא
יכול להחזירו הקרקע ,אפילו אם יש לו מעות
