Page 601 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 601
Pg: 601 - 19-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
והגרעק"א ז"ל תירץ דמסתמא העדים המעידים והמהרש"ל ז"ל כתב ,ואין להקשות א"כ כשאין
שראו גט בידה יודעים גם את זמנו שכתוב בו, הבעל מודה אמאי הקשו התוס׳ שיחזיר לראיה שמא
יהיה זמנו קודם ,לא קשה מידי ,דלפי האמת ל"ה
עכת"ד. לכל זאת כדמשני תלמודא לקמן שיאמרו לה
הלקוחות אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ולכן
וצ"ע לומר כן שהרי הגליון תירץ כיון שהבעל לא הוקשה לגליון אלא אמה שכתבו התוס׳ מאי
מודה וסובר שהוא שלו בודאי זמנו שוה ,ודוקא קמ"ל אפילו לא יהא גט זה שלה ניתן גט לראיה
אמר כן משום שהבעל מודה ,ולהגרעק"א ג"כ אינו דלמא הא קמ"ל דלא חיישינן שתטרוף פירות וכו׳
ומטעמא דמפרש תלמודא שיאמרו הלקוחות אייתי
תלוי בהודאתו כי אם בהעדאת העדים ,וצ"ע.
ראיה וק"ל ,עכ"ל.
והנראה לומר ,שכוונת הגליון היא דקמ"ל דלא
חיישינן לגט אחר זמנו מקודם ,כיון שישנה ראיה ותמוה מה שכתב הגליון דקמ"ל דלא חיישינן דשמא
שהיה גט בידה ,הרי חשש רחוק הוא שנכתב עוד זה הגט זמנו קודם לגט זה שנתגרשה בו ותטרוף
גט אחר ששמם שוים וגם שזה שנמצא הוא הגט בגט זה שניתן לראיה פירות שלא כדין ,וכיון דיש
האחר כאשר מצד שני ידוע לנו בוודאי שלאשה זו חשש כזה ,יקשה אמאי באמת לא חיישינן להאי,
יש גט שלה ,וזהו חידושא דמתני׳ ,שאם אמנם לא ויקשה אף שהבעל מודה שלא יחזיר ,דהא ,עדיין
ראינו שהיה גט בידה כי אז אמרינן דמנ"ל דנפל לא ידע את התירוץ שהבעל בודאי יודע שזמנו שוה
מידה ,שמא גט זה הוא של יוסף בן שמעון אחר לגט שנתן ,ובשלמא למ"ד שאין לבעל פירות
ואכן נכתב רק גט אחד ולזה אין כלל גט ,אבל הכא משעת מסירה ל"ק כמו שתירץ המהרש"ל שיאמרו
שלה ודאי יש גט ולא ידעינן כלל אם נכתב גט אחר לה הלקוחות אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידיך.
אמרינן מסתמא הוא שאבד .ומתרץ הגליון שאמנם אבל למ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה ,יקשה
זה חידושא אבל אם הבעל מודה אין חשש לזמן כנ"ל ,אמאי באמת ל"ח להאי .וכן לקושית התוס׳
אחר כיון שהבעל מודה בודאי הזמן שוה לאותו השנית שהקשה כשאין הבעל מודה אמאי לא יחזיר
שנאבד ,וכיון שהבעל מודה שוב אין התחלה והא למ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה הרי
לחשש ,וא"כ מאי קמ"ל וזוהי קושי׳ התוס׳ .אבל חיישינן לגט אחר שזמנו קודם לגט שנתן הבעל,
אף אם לא היה הבעל מודה נמי לא היה חשש וכמו ולכן לא יחזיר ,ומה הקשה תוס׳ ,שהרי תירוץ
שנתבאר לעיל דחששא רחוקה הוא בנידון זה. המהרש"ל מהני רק למ"ד אין לבעל פירות משעת
דלפ"ז בזמן שאין הבעל מודה נמי יחזיר שהרי כמו נתינה שאז תאמר האשה אייתי ראיה אימת מטא
שנתבאר אין לחשוש כאן לגט אחר וזוהי קושי׳
התוס׳ השניה ואפילו למ"ד אין לבעל פירות משעת גיטא לידך ,וצ"ע.
חתימה ואפי׳ לדעת הש"ך שסבירא ליה שדי בראיה
ועוד קשה מה שהקשה התומים שתירוץ המהרש"ל
שהגט היה בידה. מהני להסמ"ע שס"ל שלמ"ד אין לבעל פירות
משעת נתינה ,צריכה האשה להביא ראיה אימת
ובזה מיושבות שתי הקושיות דלעיל ,שהרי זוהי נמסר לה הגט ממש וא"כ ליכא חשש לגט אחר,
כונת התוס׳ בפשוטו שלא חיישינן להא דזהו אבל לדעת הש"ך שס"ל שדי שתביא ראיה שהגט
חידושא דגמ' ,שחשש כזה לא חיישינן ,ולא צריך היה בידה ,ואנן אמרינן מסתמא ביום שנכתב נמסר
להגיע לביאור המהרש"ל משום שהבעל יאמר הרי ישנו חשש כאן שמא הוא גט אחר שזמנו קודם
הביאי ראיה אימת מטא גיטא לידיך ,דהרי לזה קשה
למ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה ,וכן להש"ך לזה ,וכ"כ הגרעק"א ז"ל ,עיי"ש ואכמ"ל.
שהראיה שמביאה היא רק שגיטא היה בידה ואנן
אמרינן מסתמא ביום שנכתב נמסר .ולפי המבואר
