Page 603 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 603
Pg: 603 - 19-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
רבית קצוצה ,הא ליכא תרבית ,וכקושית המהר"ם ז"ל הקשה וז"ל ,א"ל אם הלוהו שידור בחצירו,
שיף. והוא גברא דעביד למיגר ולא קיימא לאגרא ,או
קיימא לאגרא ולא עביד למיגר ,דיש נשך בלא
וי"ל דמאחר והלכה היא דזה לא נהנה וזה חסר
דחייב לשלם לו ,יוצא אם כן שמצד הדין האי גברא תרבית ותרבית בלא נשך ,ועיין .עכ"ל.
חייב לשלם ,ואע"פ שלא נהנה ,וא"כ בזה שלא
משלם מה שחייב לשלם חשיב "תרבית" ,שהרי ובשו"ע )סימן קסו ,סעיף ב( :אמר ליה הלוני ודור
הרויח שלא צריך לשלם ,וע"כ חשיב כתרבית ,והוי בחצירי ,אי קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ,ואי לא
רבית קצוצה .ודו"ק בזה. קיימא לאגרא הוי אבק רבית".
והגרעק"א ז"ל הוסיף לבאר שם בריש דבריו ,וז"ל: ובביאור הגר"א )ס"ק ה( כתב ,דאי קיימא לאגרא
והמהר"ם שיף ריש א"נ הקשה קושיה מעכ"ת, הוי רבית קצוצה אף בגברא דלא עביד למיגר כמ"ש
ונקט הקושיא באמת בהלויני שידור ,והיינו אף
דמ"ד בלא קיימא לאגרא הוי דרבנן והיינו לפי בס"א בהג"ה .עכ"ל.
האמת דקיי"ל דתרבית בלא נשך ליכא רבית
קצוצה ,אבל היא גופא קשיא דאיך אמרינן נשך ולפי זה ,תמה הגרעק"א ז"ל בחידושיו על
בלא תרבית מי משכחת דילמא אתיא קרא לאסור המסכת וז"ל" :במכ"ת לא נראה ,דהרי חזינן
בכה"ג בדור והלויני וחצר דלא קיימא לאגרא. דזהו באמת הוי דאורייתא אף דאנן קיי"ל דנשך
עכ"ל .ועיין בביאורי שעל המהר"ם שיף )אות ל(. בלא תרבית ליכא איסור ,וע"כ דמיקרי תרבית
דעתה נעשה עבד למיגר ,וא"כ ממילא:לק"מ
ובפלפולא חריפתא )אות ש׳ הראשון( כתב לתרץ
קושיא זאת ,וז"ל דאין תרבית בלא נשך כו', קושית מהר"ם שיף בזה" .עכ"ל.
דרחמנא אמר אל תקח כו' ,ואם לקחת אהדר ליה
כו' ,ומש"ה כי מהדר תלמודא היכי דמי תרבית בלא ולכאורה ,צריך ביאור אמאי עתה נעשה "עביד
נשך ,לא אמרינן הך דהכא בחצר דלא קיימא למיגר" ,הא איירי בגברא ולא עביד למיגר .וי"ל
לאגרא וגברא דעביד למיגר ,דודאי ליה לתלמודא כפי שפירש הגרעק"א ז"ל בעצמו לעיל מיניה.
דבהכי לא מיירי קרא ,דהא אל תקח ואם לקחת וז"ל" :כיון דמלוה עבור זה ,מקרי עתה עביד
אהדר קאמר קרא ,ובכי הא לא שייך ,הלכך פשיטא למיגר" .ותמוה ,וכי איירי שמלוה עבור זה ,שמא
ליה לתלמודא דבהכי לא מיירי קרא ,אבל ק׳ בק׳ הקשה המהר"מ שיף היכא שהלוה מציע לו ,אבל
וקיימא בדנקא ולבסוף בחומשא אי אזלת בתר הוא גברא דלא עביד למיגר כיון שיש לו בית אחר,
וכי בגלל שהסכים חשיב עביד למיגר ,הרי בעצם
לבסוף שייך ביה אהדר ליה כו' .עכ"ל.
הוא גברא דלא עביד למיגר.
אמנם בזה תירץ אליבא דהרא"ש דס"ל דהוי רק
אבק ריבית ,ולא חייב להחזיר ואינה יוצאה ואמנם הרמב"ם ס"ל באומר הלויני ,אפילו בלא
בדיינים ,אבל להרמב"ם והסמ"ג והראב"ד ,וכן קיימא לאגרא ,הוי רבית קצוצה .וכתב הב"י והביאו
כתב בתורת הבית )שער מו( שזוהי דעת הרי"ף הש"ך )סימן קסו ,ס"ק ח( ,דטעמו ,דכיון דהתנה
והרמב"ם ,שכולהו ס"ל שהוי רבית קצוצה ,א"כ עמו ,הוי כאילו שוכרו מעכשיו .עכ"ל .וא"כ הוא
אמאי לאי תני לה דאע"ג דליכא נשך חייב .ותו הדין איפכא ,היכא דמלוהו עבור זה ,הוי כאילו
קשה ,היאך הוי פשיטא דפטור ,אם עכ"פ חזינן
דהרבה פוסקים להלכה ולמעשה מחייבים אפילו גברא דעביד למיגר.
להחזיר והוי רבית קצוצה. אמנם זה אינו ,דהרי השו"ע כתב שם ,דרק אי
קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ,אבל אם לא קיימא
לאגרא לא הוי רבית קצוצה ,וא"כ חזינן דלית ליה
האי סברא ,וגם בנידון דידן נימא הכי ולא נסבור
האי סברא .ודו"ק .וקשה שוב אמאי באמת הוי
