Page 608 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 608
Pg: 608 - 19-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
מכור לי חבית של יין בחוב שיש לי אצלך ורצה לו מעות עכשיו מאחר כשיש לו יין לפי שקנאו במי
המוכר הרי זה כמי שנתן הדמים עתה וכל החוזר בו שפרע מכח הדמים שנתחייב לו שנתן על החטין
מקבל מי שפרע לפיכך אם מכר לו קרקע בחובו אין דלא גרע נתינת דמים שנתן לקנות בו כבר מהדמים
אחד מהם יכול לחזור בו ואע"פ שאין מעות המלוה שנקיט עליו במלוה ,עכ"ל.
והנה חזיינן דהתוספת יו"ט חזר בו מעצמו ולמסקנא מצויות בשעת המכר ע"כ.
ובהשגות הראב"ד כתב מי שהיה לו חוב וכו׳ א"א לא מצריך שיהא למוכר דמים עתה אלא שההו"א
לא ידעתי זה למה שהרי הושוו הגאונים כלם מלוה דידיה הוי דבנדון דידן גרע ממלוה דמלוה עכ"פ נתן
להוצאה ניתנה ואינה כנתינת מעות כלל והרי דמים למלוה ובמלוה זה קונה אבל הכא הדמים
אמרינן בקדושין ושוים במכר שזה קונה ואי מלוה שנתן היו לקנות החטים וחטים היו לו והיאך רוצה
להוצאה ניתנה במכר במאי קנה ואולי הטעהו הא לקנות בהם יין והו"א שבעינן שיהיה דמים למוכר
דאמרינן מעמידין מלוה על הפירות והוא שיש לו וכאילו החליף המוכר חטים בדמים ודמים אלו
וההיא לאו לענין קניה מיירי אלא לאיסור ריבית זוקפן במלוה ובהם קונה וע"כ בעינן שיהיו הדמים 19
בעין עתה וע"ז חוזר בו התוספות יו"ט ומבאר שלא עכ"ל.
גרע נתינת דמים שנתן לקנות בו כבר מהדמים ובתוספות יום טוב )פרק ה ,משנה א( כתב וז"ל:
שזקוף עליו במלוה ויכול לקנות בשניהם לענין מי ויין אין לו כתב הר"ב דאי הוי ליה יין הוה קנוי לו
מעכשיו וכו' ואע"ג דלא משך כי מוקרי ברשותיה
שפרע ודו"ק כי נכון הוא.
מוקרי ולא הוה ליה רבית הואיל ואם בא לחזור קאי וממשיך התוס׳ יו"ט וז"ל" :ואפילו הכי כי אין לו
עלייהו במי שפרע כך פירש"י בגמרא )דף סג ,ד"ה יין אסור אע"פ שיש לו מעות ,ולא דמי ללוקח חטין
יש לו( ועיין עוד בפירוש משנה ז׳ ,ונראה שר"ל וכו׳ דלא בעינן יש לו חטין דהתם יהיב ליה מעותיו
שיש לו מעות עכשיו ולפיכך יש עליו מי שפרע וכן לקנות והוי דרך זביני והכא שאין נותן לו דמים אלא
נראה שמפרש הב"י בי"ד )סימן קסד( .ע"כ ]ולהלן שעושה עליו החטין בדמים כלומר שזקפן עליו
במלוה והוי דרך הלואה ואסור כשאין לו יין ]וכ"כ נמשיך בדבריו[.
רש"י בהדיא בגמרא ד"ה ומאי לקח[ דאין לו יין ובתוס׳ רעק"א כתב )באות מב (.וז"ל תוסי"ט
אסור שמחמת הלואה בא עליו שהיו כבר דמי חטין ד"ה ויין ונראה שר"ל דיש לו מעות עכשיו איני
מלוה עליו אבל גבי חטין אפילו אין לו שרי דאיסרו יורד לעומק דעת תוי"ט בזה דמה דאמרינן דאי
בא לידו ע"כ כלומר שנתן לו מעותיו ולא בדרך יש לו יין מותר דקאי במש"פ מה צורך שיהיה
הלואה ומעתה סברת רש"י דע"י מעות הלואה קונין להמוכר מעות דזהו שייך באין לו ויצא השער
במי שפרע היא כדעת הפוסקים ומהם הרמב"ם
בפ"ז מהלכות מכירה הלכה ב׳ אבל השיג עליו דאין פוסקים במלוה בזה ס"ל לכמה פוסקים
הראב"ד מהא דשמעינן במתניתין דרפ"ב דקדושין דביש למוכר מעות כיון דיצא השער ומצוי
המקדש במלוה אינה מקודשת משום דלהוצאה לקנות בזה כיון דיש למוכר מעות שיכול בקל
נתנה כמו שכתבתי שם וכתב דהכא לאו לענין קניה לקנות בהם חטים הוי כיש לו אבל הכא דיש לו
מיירי אלא לאיסור רבית ע"כ ור"ל שאף ע"פ שלא מה שייכות ומה עדיפות יש בין יש למוכר מעות
קנה מדין קנייה כיון שאין כאן אלא איסור רבית
או לא )ועיין( ,עכ"ל.
והנראה לומר בזה דעיין להלן בתוספת יו"ט שכתב דרבנן יכלו רבנן למימר דקנה ושוינהו כאילו זכה
וביאר בדבריו אמאי הצריך שיהא למוכר מעות בהם וקנאם כדאמרינן בעלמא עשו את שאינו זוכה
עכשיו וז"ל" :ונראה דאפילו לסברת רש"י כזוכה ע"כ.
והרמב"ם לאו דוקא שיש לו מעות אלא דאפילו אין
