Page 612 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 612

‫‪Pg: 612 - 20-Front 22-02-27‬‬

                            ‫אוצר מפרשים – גיטין‬

‫לעבד שלאחר שהוא יקח אותו מאדניו הוא ישחרר אותו שזה המהלך של הפירוש של רבי‪ ,‬ועל זה פריך בגמ'‬
‫למה פירשו להם את הפירוש כהמהלך של רבי אחי ברבי יאשיה שלא תסגיר עבד איירי בההוא עבד שברח‬

                           ‫מחו"ל לארץ‪ ,‬ועל זה תירץ משום שפשטא דקרא משמע להו טפי באופן הזה‪.‬‬

                                                                                           ‫דף מה‪.‬‬
‫כתוב בגליון הש"ס‪ ,‬אתא עורבא וקא קרי‪ .‬בערוך ערך מל ח' הביא מסוגיא זו דרב עיליש ידע שיחת העופות‪,‬‬

                                                 ‫וכבר השיגו בסדר הדורות דכאן משמע בהיפוך‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫ומפורסם התירוץ שעיליש ידע שיחת העופות‪ ,‬הוא שאל את ההוא גברא כי הוא חשד בעצמו שמה שהוא‬
‫מבין זה מתוך הרהורי לבו‪ ,‬כי ודאי הוא רוצה לברוח‪ ,‬ולכן שאל את השני‪ ,‬כי אם לא ידע כלל משיחת‬

                                   ‫העופות מנין לו היה לשאול את השני מה הוא אמר‪ ,‬ומדוע יאמין לו‪.‬‬

                                                                                            ‫דף נא‪.‬‬
                                 ‫כתוב בגליון הש"ס‪ ,‬רש"י ד"ה ונטלה וכו' בשעת בגרות‪ .‬זה צ"ע מאד‪.‬‬
‫פירוש קושיתו‪ ,‬הלא פרנסת נדוניה שלוקחים מעישור נכסים הוא רק לבת שתבא להינשא ועד שתבא להינשא‬
‫יש לה מזונות‪ ,‬אם כן מדוע כתב רש"י שנותנת עישור נכסים בשעת בגרות‪ ,‬הלא באמת נוטלת רק בשעה‬

                                                                                   ‫שתבא להינשא‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬הרמב"ם בהלכות אישות פרק כ הלכה יג כתב‪ ,‬בגרה בעודה בבית אביה‪ ,‬אם פסקו האחים מלתת‬
‫מזונותיה שהרי אין לה מזונות‪ ,‬שתקה ולא תבעה פרנסתה‪ ,‬אבדה פרנסתה‪ .‬עכ"ל‪ .‬אם כן מסתבר שבדרך‬
‫כלל האחים פוסקים מלתת מזונותיה‪ ,‬כיון שאין לה מזונות‪ ,‬וממילא אם לא רוצה לאבד פרנסתה היא תובעת‬
‫פרנסתה‪ ,‬ואם היא תובעת נותנים לה‪ ,‬וזהו שכתב רש"י משפט הבנות בשעת בגרות ליטול עישור נכסים‬

                             ‫בהכנסת פרנסתם נדונייתן‪ ,‬כיון שבדרך כלל הם צריכים לתת את הנדוניה‪.‬‬

                                                                                            ‫דף נד‪.‬‬
‫כתב בגליון הש"ס‪ ,‬רש"י ד"ה דאכל מיניה כו' דהאוכל תרומה בטומאת הגוף במיתה ואפילו היא טמאה‪ .‬עי'‬

                                                                      ‫חולין דף קיג ע"ב וצ"ע‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫פירוש הקושיא‪ ,‬הלא תרומה טמאה בטומאת הגוף אינה במיתה כדאיתא בחולין ]קיג‪ [:‬דאמר שמאול משום‬
‫רבי אליעזר‪ ,‬מנין לכהן טמאה שאכל תרומה טמאה שאינה במיתה‪ ,‬שנאמר ומתו בו כי יחללהו‪ ,‬פרט לזו‬

                                                                                ‫שמחוללת ועומדת‪.‬‬
‫ויש לומר שרש"י סובר שסתם משנה דפרה ]פרק יא משנה ג[ כתוב שהאוכל דבלה של תורמה שנטמאת‬
‫במי חטאת חייב מיתה‪ ,‬וחולקת על רבי אליעזר שאמר בחולין וס"ל שגם בתרומת טמאה מי שאוכלה בטומאת‬

                          ‫הגוף טמאה‪ ,‬כן פירש הר"ש שם‪ .‬ואם כן רש"י פירש לפי הסתם משנה דפרה‪.‬‬
                                              ‫‪612‬‬
   607   608   609   610   611   612   613   614   615   616   617