Page 605 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 605
Pg: 605 - 19-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
ונ"ל עוד תירוץ .מה שתירץ המשנה למלך )פ"ו איסור רבית לסברת התוס׳ ועל זה קאמר הרמ"ה
מהלכות מלוה ולוה ,הלכה א( וז"ל :ואפשר לומר דמ"מ אסור אלא שאין מוציאין בדיינים אבל
שכל שההלואה היא פמ"פ שרי לכו"ע שהרי אין ההלואה פרוטה והרבית פחות מש"פ אסור כשאר
כאן הלואה כל שהיא פמ"פ וקרא כתיב אם כסף
תלוה לא תשימון עליו נשך וסתם כסף הוא ש"פ רבית לכ"ע ע"כ.
דומיא דקידושין דכתיב כסף ובעינן ש"פ א"כ כי
אתי כלל ופרט וכלל למעט פמ"פ ע"כ לא אתי אלא ויוצא מכאן שסברתו שאכן כן הוא שאם ההלואה
להרבית שלא יהיה פמ"פ אבל גבי קרקע דהלואת יותר מפרוטה ,אפילו שהריבית פחות מפרוטה חייב
קרקע חשיב הלוואה אמרינן דכי מיעט קרא היכא בריבית ,ודומיא דקרקע לגמרי .ולכאורה קשה עליו
הלואת קרקע ורבית קרקע .עכ"ל .וה׳ יאיר עינינו כפי שהקשה המשנה למלך והוא קושית הגרעק"א
ג"כ מהוכחת התוס׳ כתובות שא"כ לשם כן אתי
בתורתו ,לאמיתה של תורה.
הפסוק בגזל ואונאה.
סימן ג׳
ואמאי פריך בגמ׳ דנילף מריבית ,ע"ז י"ל דהנה גם
"בקושיות הגרעק"א ב"מ ס"ב ,ב׳" בהונאה עד שתות לא הוי אונאה וא"כ נימא
דמצטריך לאו באונאה למימר שעד שתות לא הוי
ב"מ )דף סב ,ע"ב( .כיצד לקח הימנו חטים בדינר אונאה .וע"כ למימר שזאת ילפינן מסברא שבמכר
זהב הכור וכן השער וכו׳ וכי אין לו יין מאי הוי עד שתות מוחל דכך הוא הדרך ולא חשיב אונאה.
והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער, וא"כ הכא נמי גבי ריבית שאם הלוה בריבית של
יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה, פחות מפרוטה הא שניהם החשיבוהו שע"פ הלוה
אמר רבה מתניתין בבא לחוד בדמיהן עסקינן, לו וע"פ חייב בריבית .וא"כ זאת ילפינן מסברא
וכדתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד אפילו שלא יהא כתוב פסוק .וכמו באונאה דעד
על גורנו ואמר תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם שתות לא הוי אונאה זה לא ילפינן מפסוק אלא
חטים ,אמר לו חטים יש לי שאני נותן לך צא ועשה מסברא וא"כ אפילו לא יהא כתוב פסוק גבי ריבית
עלי השער של עכשיו ואני אעלה לך כל שנים עשר הוי דידעינן דהוי רבית באופן כזה אפילו שהוא
פחות מפרוטה ,כמו שהוי בעינן דעד שתות לא הוי
חדש אסור דלאו כאיסרו הבא לידו דמי ע"כ. אונאה .וכן בגזל דהנגזל מסתמא מוותר על פחות
משוה פרוטה וכ"ז מסברא ע"כ לא צריך פסוק לזה.
והתוס׳ ד"ה הרי שנושה כו׳ ועמד על גורנו .תימה וכל זה סברת התוס׳ ב"מ דילפינן מכלל ופרט וכלל.
והלא מעות קונות הכא אפילו מדרבנן דמילתא דלא וא"כ ילפינן רק לפחות משוה פרוטה בין ההלואה
שכיח הוא כדאמרינן בהזהב )לעיל דף מו (:גבי ובין הרבית .וכמו בקרקע אבל אם ההלואה שוה
החליף דמי שור בפרה ,וי"ל דהכא מיירי שלא פטרו פרוטה והריבית פחות משוה פרוטה וכן להיפך חייב
ממנו עד שיתן לו החטין ,ע"כ. לשלם דממעטינן מה שפחות וממש כמו בקרקע.
והגרעק"א ז"ל הקשה וז"ל" :ובעיקר הך אבל לתוס׳ דכתובות שלמד מסברא בלבד שפחות
קושית תוס׳ מההיא דיש דמים לא הבנתי דהתם משוה פרוטה ל"ח ריבית א"כ לסברתו ל"ש לדון
מקרי לא שכיח כיון דהחוב בא מכח מכר שמכר על פחות משוה פרוטה וא"כ אפילו שרק הריבית
לו הפרה ל"ש לקנות בו אבל בחוב דעלמא לא פחות משוה פרוטה ג"כ לא הוי ריבית שעל סכום
עדיף מממון בעין ולא מצינו דמקרי ל"ש וכ"כ קטן כזה ל"ש לדון ,אמנם הוא לא יליף מכלל ופרט
הרמב"ם )פרק ה ,הלכות מכירה( להדיא וכן וכלל ול"צ שיהא דומה לקרקע .ולק"מ .ודו"ק היטב
כתבו כל הפוסקים ולא מצינו מי שיביא דעת
בזה.
