Page 602 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 602
Pg: 602 - 19-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דברייתא שאין לו קול והתוי"ט לא בא אלא ליישב שאין לחשוש חששא רחוקה זו וכמו שנתבאר אתי
המשנה מדתפס לשון התוס׳ ,ודו"ק ,עכ"ל. שפיר לכל הדעות .ואתי שפיר כל הקושיות בזה.
והנה בדף )יט ,ע"א( ,בתוס׳ ד"ה "וליחוש" כתב סימן כ"ז
האי טעמא לחלק בין מתני׳ לבין ברייתא דמצא גט
אשה בשוק ,דמתני׳ ליכא חשש דכתב בניסן ונתן בתוד"ה "ליחוש"
בתשרי כיון שבשעת הנתינה יש קול כיון דעתה
מגרשה ויש קול שהזמן מוקדם ,שלא כן בברייתא ב"מ )דף יט ,ע"א( ,תוס׳ "וליחוש דלמא כתב ליתן
שהלוה מודה שלוה מזמן הכתוב בשטר ,שאז יסברו בניסן" כו׳ ואפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין
הלקוחות שאמרה אמת ,וכונת התוס׳ שיש קול גם ליה הכא גבי אשה חוב הוא לה וממתני׳ דדייקינן
בנידון דהברייתא אלא שהלקוחות יסברו שאמרה הא אמר תנו נותנים וכו׳ לא פריך ניחוש שמא כתב
אמת ,וכן למסקנא שמחלקת הגמ' בין מצא שט"ח ליתן בניסן וכו׳ כיון דעתה שבא לגרשה רואים
למצא גט ,ג"כ יש קול בשני המקרים ולכן יש לחלק שהזמן מוקדם ויש קול שלא נמסר ביום שנכתב
ביניהם שגבי גט יאמרו הלקוחות האי דאהדרוה ויזכרו לקוחות לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא
משום דלא תעגין ותיתיב והשתא דקא אתיא לידיך ,אבל הכא שהבעל מודה וכו׳ פריך וניחוש
למיטרף תיזיל ותיתי ראיה ,ואילו גבי שט"ח לא
אתי לוקח ותבע דיאמר מדאהדרוה ניהליה רבנן שמא יסברו לקוחות שאמרה אמת וכו' ,ע"כ.
לשט"ח ,למיטרף אהדרוה ,ש"מ קמו רבנן במלתא.
אבל ודאי דבשני המקרים איירי שיש קול והנה כתב הגרעק"א ז"ל )משנה ז ,אות י(,
והלקוחות זוכרים ,אלא כמו שנתבאר גבי שט"ח ]ועיין תוס׳ יו"ט שם שהעתיק דברי התוס׳
אינם תובעים ,ולפי זה ע"כ לחלק כחילוק מסקנת הנ"ל[ וז"ל ,ושאני שטר חוב דיאמרו הלקוחות
הגמ׳ וכמ"ש הגרע"א ז"ל ,והני ברייתא שכותבין מדהדרוה הב"ד השטר חוב למטרף ביה קמו
שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו שמקשה הגמ׳ במלתיה דהשטר כשר ,אבל בגט ושחרור דעיקר
ליחוש שמא כתב בניסן וכו׳ התם כסברת התוס׳ לאו למגבי ביה אלא לאנסובי ביה בזה יאמרו
מאן דיזיף בצנעא .יזיף ואין קול ,כיון שהלוה כותב,
אבל הכא איירי מהמוצא שט"ח ולזה ודאי יש קול הלקוחות אייתי ראיה ,עכ"ל.
ולא דמי ללוה עצמו ,ולכן גם הגמרא מחלקת חילוק
אחר בין גט לשט"ח שנמצא כיון שלשניהם יש קול, והקשה עליו הרש"ש ז"ל וז"ל ,ונ"ל של"ד
ואתי שפיר מה שכתב הגרע"א ז"ל חלוק הגמ׳, במחכ"ת בתרתי חדא דלאביי שפירש הרע"ב לעיל
במתני׳ דמצא שט"ח אליביה לק"מ כמבואר ]כוונתו
ודו"ק. שהרע"ב פירש בטעמא של משנה ו׳ דהמוצא שטר
חוב לא יחזיר משום דחיישינן לפרעון ולקנוניא ולא
פרק איזהו נשך מטעם כתב ללוות בניסן ולוה בתשרי ,ומוכח שס"ל
שעדיו בחתומיו זכין ליה כאביי וע"כ לא חיישינן
סימן א׳ להאי כיון שזוכין משעת החתימה ולפי אביי הא לא
קשה מידי משט"ח כיון שמשעת החתימה זוכה,
"בנשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך" וזוהי קושיתו הראשונה[ ויש לדחוק דכוונת
הגרע"א ז"ל לבאר משנתינו לכו"ע אף אם לא נימא
בבא מציעא )דף ס ,ע"ב( "ותסברא דאיכא נשך
בלא תרבית .ותרבית בלא נשך" .והמהר"מ שיף עדיו בחתומיו זכין לו.
וכתב עוד הרש"ש ז"ל וז"ל ,שנית דהתם דהלוה
מודה שלוה מזמן הכתוב בשטר א"כ הוא דומיא
