Page 592 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 592
Pg: 592 - 19-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
ובמציאות נשאר השטר רק בריעותא של נפילה יחזיר אבל אם הלוה אינו לפנינו כהא דאמר שמואל
לחודא שלזה מהני קיום ,שלא כן כאשר הלוה טוען מצא שטר הקנאה יחזיר ,התם אין לחוש שמא מזויף
מזויף מלבד צד הטענה בדבר הוא מטיל ריעותא הוא וכשירצה לגבות נטעון מזוייף ואם יקיימנה
בשטר שהרי הוא טוען מתוך ידיעה שלא כתב ,ועל יגבה ,ואפילו יבא הלוה ויטעון מזויף הוא אין לחוש
כן בי"ד לא טענינן מזויף הכא ולא מהני טענת מזויף כיון שבא לידו בהיתר .והקשה התוס׳ מהא דלעיל
כאן .וא"כ גם פרוע במיגו דמזויף לא טענינן ,כיון דאמר ר"י נפל ליד דיין הרי הוא בחזקתו ולא
שמזויף לא מהני וליכא ריעותא בהשטר כמו חיישינן לפרעון ואע"ג דמשמע שהלוה בפנינו וטען
שנתבאר .ודו"ק כי נכון הוא .וזוהי כוונת התוס׳ פרעתי ואמאי לא יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר
כשכתב וגם טוען הלוה בודאי מזויף .שהרי כל מזוייף הוא ואפילו מקויים לא מהני ,ותירץ דאין זה
טענינן הוא דין ודאי שמדין שמא לא מהני אלא מיגו כיון דירא לומר מווייף פן יקיימנו ויכחישו
שהלוה יודע וטענתו מתוך ידיעה ולכן איכא דבריו ]אף שאינם נאמנים בהכחשה[ ,עכת"ד
ריעותא ולא מהני קיום. התוס׳.
וקשה לזה דא"כ מה הקשה התוס׳ לקמן בדברי ר"י ובחידושי הגרעק"א ז"ל הקשה וז"ל הא מ"מ
שהלוה טוען פרוע שיהא נאמן במיגו דמזויף בהא נטעון פרוע דהוא נאמן במיגו דמזויף כמ"ש
דנפל ליד דיין ,והרי כל מיגו יכול לטעון כך ויכול התוס׳ שם ,דאף במקום דלא טענינן מזויף
לטעון כך ובטענה השניה נאמן מצד עצמה ,אבל טענינן פרוע במיגו דמזויף כמו החזרתי במיגו
הכא הרי הא דמהני אם טוען מזויף כיון שמשנה את
המציאות ומטיל בזה ריעותא ולא רק מכח טענתו, דנאנסה ,עכ"ל.
שמכח הטענה לחודא מהני קיום אלא ע"י שטוען
ממש משנה מציאות השטר להטיל בו ריעותא וע"כ והיינו שהבין המקשה להגרעק"א ז"ל דהא דלא
גם קיום לא מהני ,וא"כ נמי לא יהני דין מיגו בזה טענינן מזויף משום דל"ש לטעון כן ,וכמו דנאנסו
שהרי עכ"פ לפי המציאות של עכשיו אין ריעותא לא שכיח לטעון ,ואעפ"כ טענינן החזרתי במיגו
בשטר זה ואם יקיים מוציאנו מחשש מזויף לגמרי, דנאנסו והכא נמי נטעון פרוע במיגו דמזויף .ואע"פ
ושאני מכל מיגו אחר כמו בהחזרתי במיגו דנאנסו,
טענת נאנסו מהני גם השתא שטען החזרתי שאין דלא שכיח.
הוא אלא רק "טענה" ולא שע"י משנה ריעותא בזה.
ונראה לומר ,דהא דלא טענינן מזויף הכא ואף
וכעין סברא זו כתב התוס׳ בכתובות )דף יט ,ע"א( שמקיים ע"י עדים לא נאמן ,זהו אינו משום דלא
ד"ה מודה בשטר שהקשה וא"ת ומ"ט לא מהימן שכיח אלא משום דהא דאמרינן דלא מהני קיום זהו
במיגו דאי בעי אמר מזויף ]במודה בשטר שכתבו משום שיש שני חסרונות ,הראשון שנפל ואיתרע
שא"צ לקיימו[ ותירץ וז"ל ,ופירש הקונטרס עי"ז ,והשני שהלוה טוען בודאי מזויף כלשון
במקום אחר דטעמא משום דדבר תורה א"צ קיום התוס׳ ,והפירוש הוא דטענת הלוה שיודע אם כתב
דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה השטר או לא זהו חלק מהריעותא של השטר שנפל,
עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך קיום כי טעין מזויף ולא מצד טענה אלא מצד המציאות ,כיון שהלוה
הוא ,אבל בשאר טענות כגון פרוע הוא לא טוען שזה מזויף ,הרי יש בזה ריעותא מציאותית
הצריכוהו קיום ,עכ"ל .והיינו כשהוא טוען ממש וע"כ לא מהני קיום ,ואמנם כל זה רק משום שטוען
מזויף כי אז רבנן הצריכוהו קיום שלא כן בפרוע, ממש מזויף ,אבל הא דאנן טענינן ליתומים ולקוחות
אפילו שיש לו מיגו נמי לא הצריכוהו קיום ,והכא זהו מדין "טענה" אבל ע"י טענתנו אין אנו מטילים
נמי ,אם היה טוען מזויף היה משתנה המצב ,ולא בזה ריעותא בהשטר ,שהרי כל טענתנו היא שמא,
ואיננו יודעים אם מזויף או לא ורק מצד דיני טענות
אנו טוענים מזויף כדי לזכות את היתומים,
