Page 623 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 623
Pg: 623 - 20-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
)גבול יאודה אשכנזי( פסול ותו לא מהני עידי מסירה הכי נמי בנחתם
שלא לשמה כבר נפסל בתוכו דוק .ועיין בהרשב"א
תוס' ד"ה עד שתהא כתיבתו כו' .וי"ל כו' הקשה ז"ל מה שכתב ונראה דמשום הכי קרי ליה מזוייף
הרב ב"י דא"כ ת"ל משום מוקדם דלהשרשה בעינן מתוכו וכו' משמע מדבריו כדפי' דר"א בעי חתימה
ל"י או ב' שבתות יע"ש .והנראה ברור דאה"נ דהאי
גיטא פסיל ליה משום מוקדם אבל הכא אצטריך לשמה ממש בכלל וכתב לה דוק.
משום דינא דאו' דמדאו' נמי פסיל משום חתימה )אמרי בינה(
דהויא במחובר וברור. תוד"ה דקיי"ל כוותיה בגיטין .ובפרקין נמי
)גבול יאודה אשכנזי( וכו' .קשה דהא לא איריא דודאי גבי מבני חרי,
ועוד דאפילו הוה גבי ממשעבדי כתבו התוספו'
שם תוס' ד"ה דקיי"ל הלכה כר"א בגיטין כו'. לעיל דף ג' ע"ב ד"ה וגובה וכו' דלא הוה קשה
הביאו בשם ר"ת דאף לר"מ דס"ל ע"ח כרתי בעי לפסק ר"ח וכו' עיין שם .ועוד קשה התם מאי טעמא
עדים בשעת נתינה דאין דבר שבערוה פחות מב' כו' לא הביאו התוספו' דלעיל הני ראיות דמייתין הכא
י"ל לפי האי סברא דר"ת מהא דאמרינן לקמן דף והרשב"א ז"ל נמי כתב דהך דפרקין לא איריא
פ"ו ע"ב גבי שנים ששלחו ב' גיטין שוין ונתערבו
אמר ר"י מתני' דלא כר"א כו' וא"א לס' ר"ת מה וצ"ע.
חילוק יש בין ר"מ לר"א שהרי לר"א וכתב דקרא )אמרי בינה(
הוי כתיב' ממש ובעי' עדים בשעת נתינה דילפינן
דבר דבר מממון כדפרש"י שם דכ"ב ע"ב ולר"מ תוס' ד"ה מודה ר"א כו' תימא לר"י כו' .הקש'
נמי וכתב הוי וחתם ובעי' עדים דילפינן דבר דבר הרב פנ"י ע"ש בנו דמאן יימר דהו' דמזוייף מתוכו
מממון וכי היכי דבעינן לר"א נתינ' לשמה דהוי משום שלא לשמה הוא דאימ' דלרבה נמי לא בעינן
עיקר כריתות ה"ן לר"מ אי אמרת בשלמא דלר"מ אלא כתיבה לשמה ומה שצ"ל בפ"נח ה"מ שמא
לא בעינן מסירה בעדים יש לחלק דלא בעינן נתינה חתם קרוב או פסול והו"ל שפיר מזוייף מתוכו וצ"ל
לשמה כיון דעיקר הכריתות דהיינו ע"ח נעשה בפ"נח וממילא שיילינן ליה לשיט' רש"י ז"ל
לשמה אבל לר"ת אין חילוק כלל בין ר"מ לר"א ובקונט' אחרון החזיק בכל ע"ז בקו' זו יעויין שם.
ולדעתי לק"מ דעכ"ל לרבה דב"נח ה"מ לשמה דאי
ודוק. משום קרוב או פסול אמאי לא מהנו ידענו דהיינו
)ידיו של משה( ידענו שאינם קרובים או פסולים ולבר מן דין אין
זה עולה לשיטת התוס' שהכריחו לעיל בריש
דף ד ע"ב שמעתין דלא שיילינן ליה דלא משתמיט בשום
לא תימא הא באותה מדינה וכו' .וקשה דכיון דוכתא למימר דשיילינן ליה ומאי דמייתי מדברי
דאיכא למידק ממתני' הכי היכי קאמר לא תימא הכי הראב"ד בס' תמים דעים אין משם הכרח כלל
אלא אימא הכי וכי כל כמיניה .וי"ל כיון דעיקר ועיקר יע"ש .ולבר מן דין הא אמרינן בירוש'
קושיין הוא מכח משנה יתירה כדפי' וע"כ אתי דמייתו התוס' ז"ל לעיל דאינו חשוד לקלקלא בידי
לדוקיא ,אם כן כיון דאיכא שום רבותא תו לא הוי שמים ולהכי לא חיישינן שמא החתים עדים פסולים
משנה יתירה ולית לן לדייוקי מינה מידי דמצי ואי משום דמצי טעין לא ידעתי שהם פסולין או
למימר לא נחית להכי ולא תידוק מינה מידי כדפי' קרובים א"כ אפי' לרבא באתיוה בי תרי אמאי אין
דוק .ועוד י"ל דידע רבה דגם לרבא קשיא מדיוקא צ"ל בנו"ן משום הא חשש' והדברי' ברורים וק"ל.
דמתני' הא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא צריך
623
