Page 626 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 626
Pg: 626 - 20-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
הרשב"א ז"ל די"ל דאי הוה מחזקינא באלם הוה בכ"מ אף בא"י אבל השתא דאוקימנא בלמדו א"כ
ניחא גם להכא כיון הוא בר דעת גם אם לא יאמר בטיל ליה להאי תקנתא ול"ל שיאמר בנו"ן .ומ"ש
דנכתב לשמה יכול לכתוב בכתב הנכתב לשמה אבל עוד ומתחילה כתב רש"י כו' לכאורה ק' דא"ה
משום קיום כיון דקיום שכירות עדות מיקרי תקשי ליה בפשיטות דקיום ל"ל ואיכא למימר
כדלקמן דמה"ט בעי בפני ג' לא סגי לן בכתיבת
האלה שבפניו נכתב דמפיהם ולא מפי כתבם בעינן דמיירי בערער הבעל ודוק.
ולא עדיפה מה שכותב בפני נכתב מ"ב' בקיום )גבול יאודה אשכנזי(
שטרות דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם אבל השתא
דע"כ לא מתוקם אלא בחרש לא עדיף כתיבתו תוס' בד"ה אלימא וכו' דא"כ הו"ל למימר ולא
שנכתב לשמה מאמירתו כיון שאינו בר דעת עכ"ל. אמר עכ"ל .ונ"ל משום דלשון ואינו יכול משמע
וק"ל דלכאורה נראה דלרבה נמי אומרו בנו"ן דפיסולו מחמת גופו דאפילו אפשר שיאמר אינו
לשמה בתורת עדות הוי וכדאמרינן להדיא ריש מועיל אבל לשון ולא אמר משמע טעמא דלא אמר
מכילתין ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה הא אם אמר כשר ועיין בב"י סי' קמ"ב ובמהרש"א.
לבעי תרי עידי דהוה אכל עדוייות שבתורה ומשני )ועד לחכמים ג – זרע יצחק(
ע"א נאמן באיסורין אלמא באומרו בנו"ן לשמה
עדות הוי וכיון דהוי עדות הרי בסתם עדות בעי תוס' ד"ה א"ה וכו' דלרבה בהני נמי וכו' .כתב
מפיהם ולא מפי כתבם וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' מהרמ"ש ז"ל דבזה יש לתרץ קושיית התוס' בד"ה
סי' ר"מ משם הרא"ש ז"ל דהא דלא מוקי לה באלם מאן תנא שהקשו דילמ' רבא כר"א ובפ"נ משום
דפשיטא דמתקיים בחותמיו אבל פקח ולבסוף לשמה ובפנ"ח משום קיום די"ל דמיירי מתני'
נתחרש ס"ד למיגזר אטו חרש אעיקרו ומשמע באותה מדינה ובפנ"ח דהא החתימה לא בעי לשמה
דס"ל להרא"ש דאלם אינו יכול לו' בנו"ן אלא יע"ש ולעד"נ דקושית התוס' במקומה עומדת דכונת
מתוך הכתב ולא ברמיזא ושאל השואל אמאי אינו התו' הכא דרבא ורבה פליגי בטעמ' דמתני' וא"כ אי
יכול דהא קי"ל שבודקין אותו לגיטין והשיב לאחר שלמדו ליתא לטעמ' דלשמה א"כ מאי חידש
הריב"ש דטעמיה דהרא"ש ז"ל דכיון דהוי עדות לא רבה ומנ"מ בטעמו אלא ע"כ דאתא להוסיף דגם
היכא דלא שייך טעמ' דקיום כגון באותה מדינה
מהני מתוך הכתב יעש"ב. אפ"ה צ"ל בפ"נ ואף לאחר שלמדו דמתני' מיירי
אמור מעתה דלרבה נמי לס"ד כיון דבנו"ן לשמה בלאחר שלמדו אבל התוספו' לעיל הקשו שפיר
עדות הוי מפיהם בעינן באופן דמדברי הריב"ש ז"ל דנימ' דלרבה דבפנ"כ משום לשמה ובפנ"ח משום
שמעינן למושכל א' דאלם אילו יכול לומר בנו"ן קיום ולכ"ע מתני' מיירי ממדינה למדינה אלא דנ"מ
מתוך הכתב אבל מדברי התוס' ז"ל שכתבו דא"כ בטעמייהו גבי בפ"נ דלרבא באותה מדינה אצ"ל
הול"ל ולא אמר משמע דס"ל דאלם יכול להגיד ולרבה צ"ל וכמ"ש הוא עצמו לעיל יע"ש כנלע"ד
מתוך הכתב וזהו שכתבו דבאלם לא שייך אינו יכול
שהרי יכול להגיד מתוך הכתב וא"כ ולא אמר פשוט ודוק.
מיבעי ליה וכן פי' מהר"ם עטייא ז"ל ומהר"ם )ועד לחכמים ג – שלמי תודה(
גאלאנטי והר"ב אנג'ל ז"ל אבל מרן סי' קמ"ב אחר
שהביא דברי הר"ן ז"ל דפשיטא ליה דאלם יכול תוס' אי לימא חרש ולא בעי למימר כגון אלם או
להגיד מתוך הכתב כתב ז"ל אבל התוס' כתבו בריש שלא ראה כתיבת הגט דא"כ הול"ל ולא אמר
גיטין דמש"ה לא אוקמה באלה דאם כן הול"ל ולא עכ"ל .כתב מהרש"א ז"ל ובדבריהם יתיישב מה
שמקשים ל"ל לאתויי הכא והוינן בה כו' עיין
626
