Page 625 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 625
Pg: 625 - 20-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
)מר דרור עטיה( דפ"ו ע"ב וד' ואילך אלא דיש לדחות דאה"ן דעיקר
המצוה היא בזמן שביהמ"ק קיים אך משום חיבוב
גמר' ת' דבעא מניה משמואל כו .ק' דמאי פרי' מצוה זכר למקדש איכא גם לאחר החרבן ,ולא
מר' הונא גברא קא רמית והתשוב' לזה דאע"ג דהוי שכיחי כמו בזמן שבהימ"ק וחזות הויא להר' מר
גברא אגברא שפיר מוכח מניה דע"כ הכי ס"ל לרב יאודה גאון ז"ל בספרו הנחמד גבול יאודה ד"ה
הונא מדאצטריך ליה לרב הונא להכריח ולו' ומה רע"א דהשיג על הרב תנא דאוריי' בס' מש"ל ריש
אילו יאמר כו' וק' והלא תרי אפי' בלא יאמרו הל' ק"פ שתמה ע"ד התוס' דפ"ק דפסחים דהיכן
מהימני אלא ע"כ דס"ל כרבה דבעי' לשמ' ואפ"ה רמיזה דמי שדר בח"ל פטור מן הראיה יע"ש והוא
אמר דבי תרי דמייתי גיטא אצ"ל ב"נ וב"נ וא"כ תימא שנראה דאישתמיט מיניה דמר סוגיין דהכא
היאך אמ' לעיל איכא בנייהו דאיתוה בי תרי דלרבא דמשני כיון דאיכא עולי רגלים וכו' דמש' בהדייא
לא בעי ולרבה בעי לרבא ניחא ולרבה ק' .אך קשה דבח"ל ליכא מצות עולי רגלים ולא שכיחי לקיימו
דאמאי מייתי ליה מהא דרבה גופיה דלקמן דפ"ב ומשו"ה המביא גט מח"ל לא"י צ"ל בנו"ן וצ"ע.
דקאמר התם רבה ב"ח חלש עול לגביה רב יאודה ובהורמנו' דמר יתכן לו' דאין מכאן ראיה חותכת
ורבה לשיולי ביה בעו מניה שנים שהביאו גט ממ"ה לו' דיושבי ח"ל פטורים מן הראיה דאימא דכונת
צריכים שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או אין הש"ס הוא כיון דאיכא דרך רחוקה וגם הזקן או
צריכין אמר להם אין צריכין מה אלו יאמר כו' חולה דפטור ומי שאין לו קרקע ג"כ דפטור א"כ
ומדבעא מניה מרבה ב"ח ע"כ דכותיה ס"ל דמשום כדי לומר משכח שכיחי בח"ל הוה מיעוט ואינו כמו
שאין בקיאי' לשמה וקאמר ליה אין צריכין דמה יושבי א"י דכי קריב הוא וגם זקן שאינו כל כך או
חולה קצת יוכל לעלות ומסתמא רוב יושבי א"י כיון
אילו יאמרו וכו'. דדירתם שם ,קרקע יהיה להם בא"י ושכיחי טובא
)מר דרור עטיה( בודאי ואה"ן דגם יושבי ח"ל אין להם מקום פטור
תוס' ד"ה א"ה יכול נמי וא"ת כו' .ק"ל דמאי קו' ועיין בס' נשכ"ח שם ודוק.
דהא איכ' לפרושי בפשיטות דהכי קפריך דהא )עיני כל חי(
שמעינן ליה לרבה דידענו לא מהני ודייק לה ממתני'
דלקמן וכמ"ש התוס' לעיל וההיא מתני' מתוקמא דף ה ע"א
נמי לאחר שלמדו ואפ"ה קתני בפ"נכ דמשמע
דידענו דהיינו קיום חותמיו לא מהני משא"כ לרבא תוס' ד"ה יכול נמי כו וא"ת כו ופי' ר"ח כו כיון
דס"ל דידענו מהני לא תקשי ליה ואם נאמר דס"ל דאוקימנא לאחר שלמדו יכול נמי תסגי כו .ע"כ.
להתוס' דמתניתין דלקמן לא מכרע' דנקט בפנינו כ"ע צווחו לפי דהן אמת קודם שלמדו בפני נכתב
משום דקודם שלמדו הוה בפנינו דוקא כמ"ש עדיף טפי מקיום דמעיד לשמה מה דלא משתמע הכי
בסמוך בד"ה בי תרי א"כ מה"ט הו"ל לדחות פי' מקיום חותמיו אבל השת' דמוקי לה לאחר שלמדו
הדרא קו' לדוכת' דאמאי לא אמרי' דעדיף טפי קיום
ואין לפ' שכתבו בסוף דברים וצ"ע. חותמיו בשני עדים מבפני נכתב ולרבה ניחא כמו
ובמ"ש עוד ואו' ר"ת כו' אין להקשות דא"ה אמאי לרבא והתשובה לזה דכונת התוס' לפי דהגמ' מק'
לא מקשינן הכי מעיקר' לפום תי' דלעיל דרבה אית כיון דהאי מתני' דאינו יכול אתא לאשמועינן דלמדו
ליה דרבא דאמאי צרכינן מהגמוניא להגמוניא בנ"ון לשמ' ולא צריך אלא קיום א"כ אמאי השמיעי' זה
דהא בקיום דגריע סגי דהא ל"ק דמצינן מימר דכיון באינו יכול ביכול נמי ה"ל לאשמועי' דסגי בקיום.
דתקנו במ"ה בנ"ון ולא מהני קיום תקנו שיאמר
625
