Page 632 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 632
Pg: 632 - 20-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
וכו' כך שמעתי ולאו מילתא היא דבאונס לא קרי שמסרגלין בקנה וכו' ואפשר מדאמר הלכה למ"מ
ליה זנות ואלו ברצון לא היה מחזירה עכ"ל ודברים שמסרגלין משמע להו דאי לא סרגל פסול אך
ככתבן קשים לשמוע ונראה דט"ס נפל וצ"ל וי"ל במנחות ]דף ל"ב [:בד"ה הא כתבו עוד אמרינן
דאי ס"ד הכי וכו' ואחר זמן בא לידי שיטה כ"י ושם התם כל יריעה שאינה מסורגלת פסולה ע"ש עוד
ראיתי שהביא דברי הרמב"ן והלשון מתוקן כאשר קשה דהכא פירשו ד' שירטוטים והתם במנחות
הגהתי .ונשמעינה מן הדא דבתחילה כתב דיש מי
שתירץ דאפי' באונס לא היה מחזירה דמאיסא ליה כתבו דמיירי בשירטוט עליון וצ"ע.
ומייתי ראיה מקרא דותהיין צרורות .ואף הרמב"ן )כרם שלמה(
שדחה דבריו לא פריך עליה אהא דקאמר דהנהו
פלגשי' דדוד הע"ה לאו מה"ט שלא היה דרכם זבוב מצא לה וכו' .כתבו התוס' וא"ת ומנ"ל דלא
להחזיר דהנהו אנוסות הוו .ואף דמכלל דברי הוה זנות ממש ואומר ר"ת מדרצה להחזירה דאפילו
הרמב"ן שכתב ואלו ברצון לא היה מחזירה משמע פלגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם ,כדכתיב
דדעתו ז"ל דאם היה באונס היה מחזירה מ"מ לא בא אל פלגשי אביך וכתיב ותהיין צרורות וכו'
השיג עליו בהדיא בזה .ואף אנו נאמר דכונת התוס' והביא דבריהם הר"ן בחידושיו והרדב"ז בתשובה
כמו שכתבנו כי האף אמנם דקושית התוס' דנימא ח"א סי' רכ"ה ע"ש .אך ראיתי לגדול הדור מהר"י
דזנתה ברצון ,ומתרץ ר"ת דלא היה מחזירה מ"מ רוזאניס בס' פרשת דרכים דרוש י"ב שתמה על
יליף שפיר מקרא דותהיין צרורות דאפי' באונס לא דבריהם דאף דנימא דהיה מנהגם שלא להחזיר
אפילו הפלגשים שזנו אכתי קשה גבי דוד למה לא
היה דרכן להחזיר וכמדובר: החזירם שהרי אנוסות היו מאבשלום ואפי' אשת
אמנם מה שהק' עוד הרב הנז' מדברי הירוש' אכתי איש שנאנסה מותרת לבעלה .ועוד אשתמיט להו
ק' על התוס' והר"ן וגם על הרמב"ן ק"ק דלא השיג הירוש' דפ"ב דסנהדרין דלדעת ר' יוחנן בירוש' מה
על המתרץ הנז' מהירוש' .ואפשר לישב בעד התוס' שלא החזירם הוא לכוף את יצרו הא לא"ה מותרות
ודעמיהו דדבריהם אתו כר' יוחנן דהירושלמי היו לדוד ולדעת רבנן דקסרין אסורות היו לדוד מן
דמותרות היו אלא דלכוף יצרו עבד והוא דיש הדין דכלי שנשתמש להדיוט אסור למלך עכ"ד ומה
לחקור בסברת רבי יוחנן דבירושלמי הנז' .דנהי שהקשה בתחילה דאנוסות היו .אפשר לישב דמ"ש
דדהע"ה מתורת חסידות עבד ולכוף יצרו אבל מצד התוס' דאפי' פלגשים לא היה דרכם להחזיר אינו מן
אחר קעבר על ועונתה לא יגרע והוא צערא דגופא הדין עד שיקשה דהנהו אנוסות נינהו אלא דעת
וכבר ראיתי להרב יפה מראה שם שהקשה כן דאיך התוס' דפלגשים בלא כתובה ובלא קדושין כמ"ש
הותר לדהע"ה לעגנן והוא ז"ל תירץ דברשותן עבד הרדב"ז בתשו' הנז' וכפ"ז אפי' זנתה מותר
שמחלו לו על עונתן .אמנם התוס' ס"ל דלא הי"ל להחזירה אלא דאף דמן הדין מותר להחזירה דרכם
חיוב לדוד הע"ה בעונתן דכך היה דרכם אם אתרע היה שלא להחזירה דמאיסא להו ומייתו ראיה שפיר
בה מילתא בפלגש בין באונס בין ברצון שלא דהרי התם היו פלגשים ואנוסות ומותרות ואפ"ה
להכירה עוד ודבר זה לא היה מן הדין דמותרת היא היו צרורות ש"מ דדרכם היה שלא להחזיר ואפי'
לו אף אם זנתה למ"ד דפלגשים בלא קדושין וכ"ש יהיה באונס דמותרת גם אשת איש .וכן ראיתי
אם נאנסה אלא שכך היה דרכם בפלגש ומיהו אם בחידושי הרמב"ן הנדפסים מחדש שכתב וז"ל ר'
היה רוצה לשוב אליה עוד מאן מירמי לה מאן. אביתר אמר וכו' לא ידענא מאי קשיא להו דילמא
והיינו סברת רבי יוחנן דמותרות היו לדהע"ה מן ממש זנות היה ואונס היה דאי ס"ד הכי לא היה
הדין והיה מקשטן וכופה יצרו ולא היה בו חטא מחזירה דמאיסא ליה כענין שנאמר ותהיין צרורות
632
