Page 637 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 637
Pg: 637 - 20-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
וראיתי להרב מש"ל שם בפי"א ה"א שהק' בהאי מצות דרבנן בעלמא דודאי לא שרינן בהא אמירה
תי' תניינא שכתבו התוס' ז"ל שמדברי התוספת' לעכו"ם אלא ודאי דהאי תנא סבר דכ"י שמיה כבוש
דמייתי הר"ש בסוף אהלות צר' דמקומות הסמוכות ומש"ה שרי' בהא אמירה לעכו"ם משום ישוב
לא"י לא גזרו עליהם משום ארץ העמים יע"ש
ולע"ד י"ל דמ"ש התוס' ז"ל שראשו אחד בארץ משא"כ במצוה אחר' וכמ"ש התוס'.
לאו דוקא אלא ר"ל שראשו אחד ,הוא במקום אך לדעת הרמב"ם ק"ל שפיר שהרי איהו ז"ל
הסמוך לא"י ומשום דלא גזרו בה משום ארץ בהלכות שבת פ"ו פסק דהותרה אמירה לעכו"ם
העמים קרו ליה הכי וח"ל היינו להלן מגבול זה דהא משום ישוב א"י אפי' בסוריא אף דאית ליה דהכל
ודאי גבול יש עד היכן אותו המקום דחשיב סמוך בסורייא מד"ס אמנם היא גופא ק"ל דמנ"ל
להרמב"ם ז"ל לומר דאמירה לעכו"ם הותרה
לארץ ולהלן ממנו הוא טמא. בסוריא דהא א"ל דתנא דברייתא דאית ליה הכי
ומאי דאי' עוד דלא החמירו על ארץ העמים יותר ה"מ דאית ליה כ"י שמיה כבוש משא"כ למ"ד דלאו
מקברי כותים כו' יש לגמגם בזה דא"כ מאי קא שמיה כבוש מנ"ל הא כיון דאית ליה דלא הותרה
מבעיא לן אי גזרו משום אוירא ומהיכא תיתי אמירה לעכו"ם במקום מצוה דאורייתא מכ"ש
להחמיר טפי מקברי גוים ואי מספיק' ליה אי בקברי במצוה דרבנן וליכא למימר דס"ל דכל דתקון כעין
גוים לרבנן גזרו על אוירא הא לא משתבר' ואפושי דאורייתא תקון ועשאוה כא"י גמור' דהא אשכחן
פלוגת' לא מפשי' דלרבנן מטמאי' אפי' באויר ור"ש
מטהר אפי' באהל ותו דלא שמעינן להו בעלמ' לענין עפרא ולענין עבד דעשאוה כח"ל וצ"ע.
דמטמאין אלא באהל ולא משום אוירא ונ"מ לשידה )גבול יאודה אשכנזי(
תיבה ומגדל וק"ל. ד"ה דגזרו על גושה כו' ותי' דמיירי כו' .הק'
הרב מ"ה ז"ל דא"כ תפשוט מהך מתני' דמשום
)גבול יאודה אשכנזי( אוירא ממש גזרו עכ"ד .וי"ל דמש' דמשום אוירא
גזרו היינו להך גיסא דבעינן מימר דמשום אויר'
תוס' ד"ה אע"ג דאמירה כו' עיין בס' יא חא"ח גזרו אמנם לאידך גיסא דבעי' מימר דמשום גושה
סי' ש"ז שהק' מההיא דפ' אם אינם מכירים גזרו ניחא נמי דעפר הבא מח"ל לארץ אינו מטמא
דמתרצינן התם ר"ג אחרים עשו לו והקשו התוס' באהל דבמביא עפר מארץ העמים ליכא למיחש כי
דאפי' לגוי שבות אפי' בדבר שאינו של שבת וניחא אם לעצם כשעורה דומיא דבית הפרס ועצם
להו דלא גזור משום מצוה ומה שחי' שם הוא הפך
דברי התוס' בשמעתין שאפי' משום מילה לא התירו כשעורה מטמא באהל.
אלא שבות דשבת אלא התם שניא היא דכיון דאינו ובהכי ניחא דברי הרב מש"ל ז"ל פי"א מה' ט"מ
שבות דשבת קיל טפי ושרי במקום מצוה דמה"ט דין ו' יע"ש דלכאורה דבריו תמוהים מדברי התוס'
אבעיא לן בפ' השוכר את הפועלים אי אסרינן
הלזו וע"פ האמור ניח' ודוק.
אמירה לגוי בשאר איסורים ודוק. ומ"ש התוס' בתי' ג' דמיירי כגון שיש דף כו' לא
)גבול יאודה אשכנזי( תיקשי קו' הרב ח"ה ז"ל תפשוט מינה דמשום
אוירא גזרו ולא משום מאהיל דא"ל דבא"י לא גזרו
תוס' בד"ה הא וכו' אע"ג דקרקעות המים וכו' טו' כלל דדוקא בארץ העמים גזרו ולהכי לא ק"ל
עכ"ל .ר"ל דאי דמי למבולעו' אמאי לא מוקי להני להרב ח"ה ז"ל אלא לפום תירוץ קמא הדקדקו לו'
תרי ברייתו' בפלוגת' דמבולעות דלעיל אבל אין
דמשום אוירא גזרו.
637
