Page 639 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 639
Pg: 639 - 20-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
א"כ היא בעצמה מהני שהיא משוחררת דהא אם הכי דבישראל אסור להרבות לכן העיקר מ"ש
קדשה ודאי שחררה וא"כ כל השטר הוא לאשה נוקמא תוך ז' היינו מעת לעת וכמ"ש מהרש"א וכ"כ
דכולו מורה דהוא שחררה ולכך כל כהאי גוונא
קרינן ביה זכותא דידה כי גם מתוך זכותא דאדון להדיא בחי' הרשב"א בפר"א דמילה ע"ש.
היא ראיה עצומה דשחררה אבל במשייר קרקע כל )זרעו של אברהם א(
שהוא הוא דוקא ראיה לאדון עצמו דוקא שאם יבוא
העבד לומר שכל הנכסי' שלו הם מוציא הרב השטר דף ט ע"א
ומורה שאינו שלו שהוא היפך דעת העבד ולכך
בעינן כרות גיטא וליכא אבל הכא דאם יבוא אחר גמ' אלא אמר רב חאי וכו' דלאו כרות גיטא הוא.
וקדשה אפילו שמוציא האדון השטר לזכותו מ"מ עיין תוס' במס' בבא בתרא דף קמ"ט ד"ה שייר
מיניה וביה מוכח דהיא משוחררת וזכותא דידה קרקע כל שהוא וכו' וז"ל :ובמסקנא מפורש משום
דלאו כרות גיטא מתנינן לה דכיון דיש לבעל העבד
ודוק: זכות בשטר שכתוב בו ששייר קרקע כל שהוא לא
)ימי אברהם( הקנה לו השטר לגמרי שגם בו שייר זכות האדון
כתוב בו הילכך לא קרינן ביה ספר כריתות עכ"ל.
תוס' ד"ה סמוך אהני שפוסלין החתימה ולוקמא וראיתי להרב החסיד נאות יעקב למהר"י אלגזי ז"ל
בחזקה א"א ע"כ משמע מדבריהם ז"ל דלא הוי ס' בדף ס"ו ע"א שהק' וז"ל :הן אמת דאיכא למידק
מגורשת אלא מוקמי' לה בחזקת א"א ויש לדקדק ע"ז ומההיא דאמרינן בפ' השולח דף מ' ע"א הכותב
דמשמ' לכאורה דהוי הפך דבריה' שכתבו בפ"ב שטר אירוסין לשפחתו רמ"א מקודשת וח"א אינה
דכתובו' דכ"ב ע"ב ד"ה הבא עליה באשם תלוי כו' מקודשת וכו' ומסיק שם דהכא במ"ע דאמר צאי
תימא דבחטאת קאי כו' ואומר ר"ת דחזקה דאשה והתקדשי בו ר"ש סבר יש בלשון הזה לשון שחרור
דייקא ומנסבא מרעא לה להך חזקה כו' והתם קתני ורבנן סברי אין בלשון וכו' ,דהדבר קשה דר"מ
הברייתא נמי ב' אומרים נתגרשה כו' וכן כתבו עצמו איהו הוא דקאמר דאם שייר קרקע כל שהוא
התוס' ביבמות דפ"ח ע"ב ד"ה והבא עליה כו' וז"ל לא מהני מטעם דאית ליה זכותא בגויה ולא כרות
ובב' אומרים נתגרשה דבסמוך נמי דייקא לפי גיטא הוא ומ"ש הכא דס"ל לר"מ דמקודשת
שיראה שיבואו עדים ויזומו עידיה או יפסלו אותם משוחררת מטעם שיש בלשון הכתוב בשטר הרי
בגזלנות' ולהכי לא מוקמינן לה אחזקה ע"כ .וא"כ את מקודשת לי לשון שחרור דנהי דיש בו לשון
הכא נמי בב' אומרים מזוייף כו' למה כתבו התוס' שחרור מ"מ בעינן כרות גיטא וליכא שהרי אית ליה
דמוקמי' לה בחזקת א"א ולא הוי הם ועיין בדברי לאדון זכותא בגויה דשטרא במה שכתוב בו שהיא
הרב בצלאל בכתובות ועיין בדברי הרא"ש שם מקודשת לו שטרא ראיה הוא לו לבל ירים איש זר
שכתב וז"ל אבל בלא ערעור דבעל מותרת לינשא את ידו לקדשה ולא גרע ממשייר קרקע כל שהוא
ולא חיישינן לזיופא לפי שהבעל אינו חשוד לקלקל
בידי שמים כדפירשי' לעיל כו' עיין שם ולא הבנתי דחשבינן ליה זכותא בגויה וצ"ע עכ"ל.
דבריו כלל שהרי הרא"ש הביא הירוש' גבי איכא ולי ההדיוט אחר לחיכת עפר רגליו נראה דלא דמי
בינייהו דאתיוהו בי תרי דהבעל אינו יכול האי זכותא להאי זכותא דזכותא דקרקע כל שהוא
להכחישם לומר שלא שלחם גם אינו יכול לטעון כל הראיה היא לאדון ולא נגע ולא פגע כלל העבד
בב"ד חתמתי אותו בעדים פסולים דאינו נאמן דאין בהאי כל שהוא ולכך בעינן כרות גיטא וליכא אבל
אדם משים עצמו רשע וכיון שאינו יכול לקלקלה האי זכותא אפילו שהוא ראיה לאדון מ"מ בהאי
ראיה עצמה שהוא ראיה לאדון שהיא מקודשת לו
639