Page 642 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 642
Pg: 642 - 21-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
התוספו' לעיל במתני' דאם לאו כן הוה בעי תרתי מדברי התוס' ומתבא' שט"ס הוא מ"ש ואפי' לר"מ
ואם כן היכי מצי ר"מ למימר דשוו לחזרה דחוב וצ"ל למי דלא הוה בעי כו' ודוק.
הוא שיצא לחירות ואם כן אמאי שוו למליך ולעד
כותי ,ואין ספק דהיינו טעמא דרבנן דלא שוו כתב הריטב"א בשי' כ"י וז"ל בד"א בגיטי נשים.
לחזרה כדפי' כיון דשוו למוליך ומביא וחיישינן וכ"ת מ"ש הכא שחלקו חכמים ובשאר דברים שוו
לעיגון דעבד וסברי דזכות הוא לעבד שיצא לחירות וי"ל דכי היכי דהקלו בגט במוליך ומביא משום
כדי שישא בת חורין ויתחייב במצות אלא לר"מ עיגונא הקלו בעבד דכיון דיש לו ג"פ לישא שפחה
אינו יכול ב"ח א"י אבל הכא שעכשיו בא לשחררו
קשה וצ"ע. אם לא ימצא עדים ולהנשא ב"ח הרי מותר בשפחה
)אמרי בינה( אבל בגט שיש איבה ביניהם והבעל רוצה לילך
משום עיגונא הקלו ע"כ .וכ"כ הר"ן ז"ל בהל' יע"ש
ב"ע אבל לשון מקרעין לא משמע כפי דהנ"ל ואין דבריהם אלו עולים לפי דברי התוס' ז"ל לעיל
למימר לחומ' משרטין ע"כ ויש לדקדק דלמה לא בד"ה שוו שכתבו דחשיב עיגון הא דאסיר בב"ח
הכריחו פירוש ר"ח דאי' כפי' רש"י לשון ומקרעין ומה שאינו מתחייב במצוה וצ"ל לפי דבריהם דודאי
להם נייר חלק לא משמע בע"ה דא"כ הוה ליה טעמא דעיגונא דאשה עדיפא מעיגון דעבד דלא
למימר ומקרעין להם הנייר אבל לשון ומקרעין חשיב עיגון כ"כ כמו אשה ובמוליך ומביא הקלו
להם נייר משמע דבר אחר כפי' ר"ח ולא נייר הגט. ביה רבנן דאי לא"ה קרוב הדבר שלא ישחררנו
וגם לפ' ר"ת קשה דלמאי הלכתא תנא נייר חלק דטריחא ליה מילתא לעשות ב' שלוחי' דהא ממדינ'
דהא אפילו נייר כתוב מהני לזה ואחר העיון ראיתי למדינה לא שכיחי שיירתא ומש"ה התנוהו רבנן
במרדכי בפ"ב דגיטין סי' תם והקשה כן בשם משא"כ הכא דבקל מצי לאשכוחי תרי סהדי ואם
הוא במקום דלא שכיחי סהדי מילתא דלא שכיחא
רבי"ה ל[פום ר"ח עיין עליו:
)בני חיי אלגאזי( הוא ולא חשו בה רבנן ודוק.
)גבול יאודה אשכנזי(
דף י ע"א
תוס' בד"ה מקרעין להם וכו' ור"ח פירש וכו'
גמרא כי קתני מלתא דליתא בקדושין וכו' וצ"ע עכ"ל המרדכי בפרק המביא תניין בסימן שמ"א
תשובת הרשב"א )סי' ת"ר רמזה מרן בא"ה סוף סי' הקשה על פי' ר"ח דמאי איריא חלק אפילו כתוב
לב דשטער קדושין כשר במחובר וכן משמע נמי ואיברא דשאלה טובה היא ויש ליישב דחלק בא
בתוספתא ונראה שאין כן דעת רש"י בע"ק דגיטין לאפוקי הנייר גופיה של הגט דאותו אינו נקרא חלק
גבי מלתא דליתא בשטרות וכו' וכתב בתו' דבריו כיון דכתוב בו הגט ולאורויי דאדרבא מיירי בנייר
ויש לפרשה בענין אחר ע"כ ע"ש ובס' אלף ורכ"ז אחר נקט חלק ואה"ן דאותו נייר האחר לא קפדינן
כתב בהדיא כמ"ש :בשמעתין דקדושין ליתא
במחובר לאו למימרא שאינה מקודשת בקרקעות ביה אם הוא כתוב או לא.
אלא במחובר פסול בשטרי קדושין ומסקים לפי'
רש"י נרמז תשובה זו מרן לעיל סוף סי' לא )זרע יצחק ועד לחכמים ג(
ולכאורה סותרים זה את זה ולפום ריהטא היה
נראה לומר שממה שכתב ונראה כי אין כן דעת וכדברי ר"מ בארבעה .וקשה כיון דשוו למוליך
רש"י משמע דר"ל דשטר כשר במחובר בקידושין ולמביא ע"כ צ"ל דחכמים חשו לעיגון דעבד דאסיר
בבת חורין ואינו מתחייב במצות כמו שכתבו
642
