Page 643 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 643
Pg: 643 - 21-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
הנזכרים ע"ש אלא שלע"ד אין אנו צריכין לזה וכן משמע מן התוספתא אבל נראה דאין כן דעת
כמ"ש לעיל. רש"י ז"ל בפ"ק דקדושין וחזר בו הרשב"א והסכים
לדעת רש"י ז"ל ואחר העיון ראיתי בספר עצמות
)בני חיי אלגאזי( יוסף דף ל"א סוף הלכה כ"ד שפירש כדברי
הרשב"א אמנם אין נראה כן דעת הרב בעל המפה
תוס' ד"ה כי קתני וכו' וא"ת וכו' וי"ל וכו' התוס' בסי' לב שהביא תשובת הרשב"א בשו"ת ת"ר
שם בפ' ד' אחין נסתפקו בכתב בכ"י ואין עליו עדים משמע דס' דבדעת הרשב"א דכן ס"ל :ואפשר
מהו בקי' ולכאורה יש להוכיח מכאן מדלא תני הא ליישב במש"כ ונראה כי אין כן דעת רש"י ז"ל ויש
דשוין גיטי נשים לשח"ע ועכ"ל דמילתא דאיתיה לתמוה שפירוש זה מוכרח ברש"י מתוך הסוגייא
בקידו' ל"ק ולא יספיק בהא תי' התו' דאדרבא ומאי ונראה דקאמר ואחר העיון ראיתי בחדושי
בשטרות רגילין בכ"י וצ"ע מיהו לפמ"ש שם קדושין לרב' מהרימ"ט ריש פ"ק דף סב ע"ב.
ביבמות דלא תני זמן משום דלאו מחד טעמא א"כ שהקשה כן ולא תירצה ותו צריך להבין מה פירוש
אין ראיה מהכא דהא דלא תני לה דכת"י ואין עליו היינו יכולין לפרש בשמעתי' שכתב ויש לפרשה
עדים דכיון דפיסולו משום דהו"ל כאין בו זמן בע"א אשר על כן נראה כי מעולם לא הכשיר
ופסול זמן בגט ובשח"ע לאו מחד טעמא .ועמ"ש הרשב"א שטר קדושין במחובר אלא דוקא בשכתבו
התוס' ולא כמו שפ"ה מסוגיא דהכא הו"ל לאוכוחי במחובר ותלשו ונתנו בידה לשם קדושין וכן משמע
בפשיטות דשח"ע פסולין אם אין בו זמן דאי לא שם מתוך התשובה דבהי' ת"ר דבהכי מיירי אמנם
כשכתבו במחובר וכתבו בעודו מחובר פסולה מן
אמאי ל"ק לעיל מניינא למעוטי זמן. דלא הוה שם נתינה כלל וסוגייא דשמעתין הכי
)זרעו של אברהם( מפרשא מלתא דאיתא בקדושין לא דתני בו כיון
דמחובר שייך נמי בקדושין היכא שכתבו במחובר
תוס' ד"ה מצת כותי וא"ת כו' ק"ק דמאי קושיא ולא תלשו ונתנו לידה אף לא שייך בתלשו לא קתני
דאימא דהכא מיירי בבצק ובבצק ליכא משום גזירת כיון דהא מיהא איכ' דין מחוב' בקדושין ופירוש זה
פיחם כנודע והכי מוקים ר"ת ההיא דחמצן של היינו יכולין להעמיס בדברי רש"י ולכן כתב
עוברי עבירה דמיירי בבצק וכמ"ש התוס' בפ"ק שנראה כי אין כן דעת רש"י בלשון ונראה מדיהי'
דחולין ד"ד וא"כ ה"ן נימא הכי ואולי י"ל דהכא טעמא דאתקוש הויה ליציאה נראה דאתקוש לגמרי
ע"כ מירי במצה אפויה דאי בבצק היכי קתני ור"א
אוסר דה"מ חשש חמוץ דהא ניכר זיופו שיחמיצו קאמר ודוק.
פניו או קרני חגבי' ויראה בו סימני חמוץ ומ"ש עוד ובלאו ההוא תשובה רס' אלף ורכו היינו יכולים
וא"ת אמאי יוצא כו' הק' מהרש"ל דאמאי לא תקשי לומר כמ"ש ויש לפרשה בע"א הפי' הוא דמ"ש כי
להו ארישא דאמאי מותרת כיון דאיכא למיחש קתני מילתא דליתא בקדושין מלתא דאיתיה
משום חמץ דלא קפדי אלפני עור וניחא ליה בקודשין לא קתני' היינו לומר דכיון דדין מחובר
דפשיטא דירא הכותי שלא יתן לו הישראל ממנו משכחת לה בקדושין כגון דקידש בקרקעות אע"ג
דשטר שכתבו במחובר כשר דין מחובר מיהא
לאכול כו' עכ"ל. משכחת לה בקדושין ולכן לא קתני מחובר אע"ג
ואין להקשות עליו מההיא דפ"ק דחולין דתניא דמחובר דאמרינן הכא מיירי בשטר וכן משמע
קוטע ראשו של אח' מהם דלדברי הרב ז"ל ל"ל שמפרש הרב בעלה עיטור דאית ליה דאין מקדשין
קטיעא ותיסגי לן בשאלה דאי אמר שהן שחוטים בקרקע ע"ש במוהרימ"ט וז"ל בחדושי מ' קדושין
כראוי מותרים דהא מרתת שלא יתנו לו ממנו
לאכול ומאי פרכינן נמי עלה ודילמא סימנא אית
643
