Page 645 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 645
Pg: 645 - 21-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
דף יא ע"א דבפ"ב דכתובות איתא להאי סבר' גבי קיום שטרו'
דהוא דמרבנן וי"ל דהכ' שאני דבהוחזקו מיירי
תוס' בד"ה נעשה וכו' פי' וכו' יש לפרש דבאו
לאפוקי דלא נימא דקאי אגיטין וכדעת המקשה כמ"ש הרשב"א ובמ"א כתבתי בזה:
והכרחם כהכרח של רש"י ואין לומר דהא איכא
טעמא לפלוגי בין הדיוט לערכאות כמ"ש לעיל )משמרות כהונה ,ועד לחכמים ג(
דגזרינן די"ל דכיון דלא אתי כרבנן לא ניחא להו
לפרושי הכי וכמ"ש מהרש"א וזה שכתבו והוא לפי ד"ה והא לאו בני כריתות המ"ל כו' וק"ק דלימ'
דעת הרשב"א דרש"י כתוס' ס"ל דהדיוט אפילו דהיא היא פירכת תלמו' דפריך דלאו בני כריתות
בעדי מסירה א"כ מוכרח לפרש דמ"ש התוס' פי' נינהו אי משום דלא שייכי בדיני גטין וקדושין וא"ן
וכו' הוא כדעת רש"י במ"ש וע"כ וכו' אבל לפי דעת משום דלאו בני עדות וכן פירש הרשב"א בחי' ותו
הרא"ש גבי האי שטרא פרסא כתב דדעת רש"י דאמאי לא תקשי להו נמי דהא לאו בני שליחות
דלאו כדעת התוס' ע"ש ולפ"ז יתפרשו דבריהם נינהו ולא כתבי נמי לשמה וכמ"ש הרב ח"ה ז"ל
במ"ש פי' וכו' דלאפוקי פירש"י באו ומטעמא ונראה דעיקר קו' דאע"ג דבלשון זה נכלל דלאו בני
דהוקשה להרא"ש בפירש"י או מטעמא דשתי עדות נינהו מ"מ לשון זה לא שייך אלא גבי גט אשה
קושיות שהקשה הרמב"ן על פירוש רש"י והביאם אמנם אי הוה פריך להדיא דלאו בני עדות נינהו הוה
פריך נמי אשטר מתנה ללישנא דתני חוץ מכגיטי
הרשב"א בשיטתו ע"ש. נשים ועל זה כתבו דה"ה דהמ"ל וטעמא דמילתא
דלא פריך הכי מבואר וסמכו על המבין דניחא ליה
)זרע יצחק ,ועד לחכמים ג( טפי לאקשויי הכי דכייל ביה כל פסולי' לשמה
בד"ה לא נחלקו וכו' וחכמים בשאר שטרות וכו'
דכשרין בערכאות בלא עדי מסירה וכו' עכ"ל ושליחות וכריתות ועדות.
כתב מהרש"א ז"ל דליכא למימר דטעמייהו נמי ואומר אני לפי דרך זה שדבריהם אלו מקושרים
כרשב"ג דס"ל דעדי מסירה לא כרתי אלא בגיטין בשיטתייהו דלעיל דבשטר מתנה נמי פסלינן משו'
ולא בשאר שטרות דהניחא היכא דלא קני אלא דגזרינן דאתי למסמך עלייהו משא"כ לפי שיטת
בהאי שטרא אבל בשטרי ראייה בעלמא אמאי רש"י והוא שיטת הרמב"ם ז"ל וכדכתיבנה לעיל
פסולין אי לאו משום גזירה דערכאות עכ"ל .יש דאית להו דבשטר מתנ' לא גזרינן בהו במזוייף
מקשים לפי"ז היכי כתבו לעיל בדף ד' ע"א בד"ה מתוכו דילמא אתי למסמך עלייהו ניחא דלא פריך
]דקיי"ל[ דמימרא דר' אבא דשטרא פרסאה וכו' והא לאו בני עדות נינהו לאקשויי נמי אשטר מתנה
מוכח דהלכה כר"א אפילו בשאר שטרות ע"ש והא נמי וכדאמרן דהמקשה לא ק"ל מידי אמתנה דהתי'
הך מימרא משמע דמיירי בהלואה דקאמר גבי מבני ברור דמיירי בע"מ וליכא תו לאקשויי דמודה ר"א
חרי וכו' והתם הוי שיטרי ראיה ושטרי ראיה לכ"ע במזוייף מתוכו דבשטר מתנה לא אמרינן הכי
מהני עדי מסירה וכדכתב מהרש"א וי"ל דס"ל משא"כ בגטי נשים ק"ל שפיר דהא לאן בני כריתות
להתוס' דשטרי הלואה חשיבי שיטרי קנין כדעת נינהו ואפשר דמתוך קו' זו נפ"ל להרמב"ם ז"ל
הפוסקים דס"ל הכי עיין בב"י ח"מ סי' ס"ח ועיין דבשאר שטרות לא פסלינן משו' מזוייף מתוכו
בהרא"ש מ"ש בסוגיא זו ובג"פ דף ס"ט ודע דדעת
ר"ת שכתבו התוס' לעיל דף ג' ע"ב בד"ה וגובה וכו' ודוק.
אינה כדעת ר"י שכתב הרא"ש אלא כדעת הרא"ש
)גבול יאודה אשכנזי(
645
