Page 649 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 649
Pg: 649 - 21-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
)יפה תלמוד ב( בתמיהה ,דרבי אבין מקשה דמאי קא מהדר להו
ומאי קאמרי ,דאין תשובה זו כלום כמו שהקשה
ד"ה אלא דכתיב כו' ונילף כו' המגביה מציאה התלמוד בבלי ,והיא אמר רבי אבין אמת הוא שהוא
לחבירו לא קנה חבירו עכ"ל וקשה דהא איפכא קנינו אלא סוף סוף פוסלו מן התרומה ומה הועיל
מסתברא דהא אזהרה לעני לא תלקט אינו אלא בתשובתו זאת ,ומניחה בלי תשובה .וכן פירש
לבע"ה דה"ק קרא ופרט כרחך לא תלקט לעני
ושמעינן מינה דאי עני מלקט לעני חבירו דזכה דבריו בעל שדה יהושע ,ודבריו נכונים .ע"ש.
חבירו א"כ מציאה נמי המגביה לחבירו דזכה דהא )יתר הבז(
גבי מציאה כולם נחשבים גבה כעני דאי ירצה
דף יב ע"א
המגביה לזכות בה יזכה.
)באר מים חיים( תוס' ד"ה כי כו' ורבנן סברי דלענין מזונות
מרחמין עליה טפי שלא ימות ברעב וגם כל א'
ומה שכתבו התוספו' ומר סבר אינו יכול והא יתן לו מעט לחם אבל בפדיון צריך הרבה ביחד
דקתני וכו' ,קשה דהיינו הא דפריך בגמ' ע"כ נראה שהכל הוה תי' א' וכן נראה מדברי
ותסברא וכו' ואי קשיא להו ודקארי לה מאי קארי הריטב"א לקמן דל"ז דז"ך ע"כ וק"ל קו' ריב"ם
לה הול"ל הכי בהדיא ,ועוד קשה דאם כן לא פריך ותי' כן דלא דמי דאפ' דגבי להחיותו דאיכא חיות
מידי בגמ' ותסברא וכו' הא דהוציאני לחירות היינו נפש והוי דבר מועט בההיא הוא דאמרי רבנן דמאן
תן לי מעשה ידי כבן חורין ,ואין לומר דהיא גופא דרחים אבני חרי אעבדים נמי רחים אבל גבי פדיון
קשיא לן בגמ' ותסברא דהוציאני לחירות היינו תן דהוי דבר מרובה ס"ל דמאן דרחים אבני חרי אעבדי
לי מעשה ידי כבן חורין אם כן לימא בהדיא תן לי לא רחים עי"ע והכי מסתברא דאלו משום שלא
מעשה ידי מאי הוצאני לחירות ,זה דוחק דהא כיון ימות ברעב שהוא חיות נפש שכתב הריטב"א לא
דשמעיה דמפרש הכי הוציאני לחירות לא הול"ל ספיק שהרי גבי פדיון שבויים נמי שייך זה דא נרי'
הכי ותסברא וכו' .ונראה ענין חריף לתרץ הכל בפ"ק דב"ב ד"ח ע"ב א"ל רבא לרבה בר מרי מנא
דהתוספות רוח אחרת עמהם בפשטא דשמעתין ולא הא מילתא דאמור רבנן דפ"ש מצוה רבה היא א"ל
מפרשי הם קושית הגמ' משום דקתני לישנא דכתי' והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם
דהוציאני לחירות ,דהא ודאי לאו קושיא דכבר ידע כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב
דמפרש תן לי מעשה ידי כבן חורין ,אלא קושיא ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואר"י כל
אחריתי פריך היא גופא קשיא ואמאי יאמר תן לי המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו כו' שבי קשה
מעשה ידי כבן חורין דמשמע כל מעשי ידי אפילו מכולם דכולהו איתנהו ביה ופי' רש"י שהוא ביד
העדפה כמו בן חורין ומסתמא העבד מרויח יותר הנכרי לעשות בו כל חפצו אם למות אם לחרב אם
ממזונותיו ותן לי מעשה ידי בפרנסתי מיבעי ליה לרעב ע"כ והכי קאמרי רבנן התם בפ' השולח
דילמא מימנעי ולא פרקי ליה והלה בהא נמי איכא
כלומר שיעור פרנסתי והעודף לך דוק. טעמא שלא ימות ברעב לזה סיימו וגם כל אחד יתן
)אמרי בינה( לו מעט לחם וכו' דעיקר התירוץ אינו אלא דרבנן
מחלקי בין רב למעט והדבר מועט הוא בשביל שלא
תוס' ד"ה כי היכי כו' דלענין מזונות מרחמי ימות ברעב וע' להר' גבול יאודה בתי' כאן ויש
עליה טפי שלא ימות ברעב וגם כל א' כו' נראה
מלשון שכתבו וגם כו' דהרי חי' נינהו דמתחי' להשיב ע"ד ודוק.
649
