Page 652 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 652
Pg: 652 - 21-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
בפקדון אמאי איצטריך רש"י ז"ל למימר ולקמן דגופיה ממונא איכא למימר מיגו כו' אבל מה שאין
מפרש טעמא דהאי אינו אלא למלוה ,ונראה דהנה גופו ממון כו' עכ"ל.
הק' הפ"י ז"ל וז"ל :וק"ל א"כ אמאי קתני במתני'
יתנו לאחר מיתה ומאי רבותא יש בזה וכו' דאיכא והנה ראיתי להרב משאת משה בח"ב סי כ"ד דפ"ח
למימר ולמטעי דלא משום דר"ה אלא משום מצוה סע"ב שכתב דמכירת שטר חוב ליכא דינא דמעמד
לקיים דברי המת וטפי וכו' ,וי"ל משום דמעמד ג' שלשתן ואייתי מתניתא בידיה דברי התוס' והר"ן
אינו אלא תקנת חכמים כהלכתא בלא טעמא וא"כ הללו יע"ש .ותמהתי על המראה דמלבד דהתוס' שם
סד"א דלא תקנו אלא בחייו משא"כ לענין יתמי די"ג ע"ב ד"ה תנהו מוכרח דס"ל היפך דבריו וכמו
איכא למימר אוקמוה אדאורייתא וכו' ואגב אורחיה שהקשה מהא דכתובה דקזבין לה במעמד שלשתן
אשמועינן דאפי' לגבי יתמי תקנו מעמד ג' יע"ש וכן נמי כתב הר"ן שם ולפי דבריו הוו התוס' והר"ן
עכ"ל .וא"כ איכ"ל דהיינו כונת רש"י ז"ל דרב זביד
ס"ל דע"ב דלא אמר רב אלא בפקדון דאי אפי' הפך אהדדי.
במלוה וא"כ על כורחך לורמ דהוי לגבי מלוה ועוד בה דבפי' כתב הרמב"ן הפך דבריו הביאו
כהלכתא בלא טעמא וא"כ איכ"ל דלא תקנו אלא הבעל התרומות בשער כ"ח הביאו אותו כל הפוס'
בחייו אבל לגבי יתמי אוקמיה אדאורייתא וזהו ופסקו מרן סימן ס"ו סי"ט ואפי' לגבות מלהקוחות
כונת רש"י ולקמן מפרש טעמא והיינו דהוי אלא דברב דהנייר דוקא לא קנאה וזהו ממש ס'
כהלכתא בלא טעמא וא"כ היכי קאמר מתני יתנו התוס' דגטין דהגט והשחרור דהוא הנייר ממש
לאחר מיתה ולכך צבורין בעינן דלא אמר רב קנה וליכא ממון בגויה ההיא שפיר כתבו דלא קנאה
אפילו לאחר מיתה אלא בפקדון דקני ליה בחיים כמ"ש אבל בכתובה וכדומה דאיכא ממון אה"ן
חיותו מדין זכיה ולכך יתנו אפילו לאחר מיתה ולכך דקנאו לממון במע"ג וכמ"ש בע"ב ולא הוו הפך
דוקא בפקדון צבורין ורב פפא ס"ל כי קאמר רב לא
שנא מלוה ולא שנא פקדון כי תקנו חכמים ז"ל אהדדי.
אפילו לגבי יתמי והיינו רבותא ואגב אורחיה הן אמת דהש"ך רצה לחלוק עם כל הראשונים שם
אשמעינן אפילו לגבי יורשים תקנו מעמד שלשתן ובס"ק צ"ז אבל מלבד דכתב דהתוס' וכל
הראשונים ס"ל דמהני בשט"ח מע"ג הפך דברי
כמו שאמר הרב פני יאושע ז"ל ודוק. הרב משאת משה ולא מלאו לבו להביא ראיה
)ימי אברהם( לסברתו מהאי דהתוס' והר"ן שהביא הרב מ"מ
שהוא פשוט דליכא ראיה וכמ"ש ועוד בה דאין
תוס' ד"ה והא לא משך וכו' .וי"ל כיון דחכמים שומעין כלל להש"ך שרצה לחלק עם כל
וכו' .ולפ"ז רב זביד דאוקמה לקמן בבריא הראשונים בלי ראיה כלל וכמו שיראה המעיין
וצבורים ,צ"ל דס"ל נמי האי שינויא דלא מוקמינן
מתני' כיחידאה אע"ג דהלכה כותיה .וקשה דא"כ סו"ד דברי המשאת משה צל"ע.
היכי קאמר לקמן רב זביד לא אמר כרב פפא משום )אבני שהם(
דמוקי מתני' כר"ש שזורי ,וא"כ מאי ארייא תנו
אפילו כתבו ,ואמאי בעי רב זביד לאוקמי מתני' רש"י ד"ה במעמד שלשתן קנה ולקמן מפרש
כיחידאה ,כר"ש שזורי ,דאע"ג דהלכה כותיה טעמא עכ"ל .וק"ל ד"ה אלקמן לא מפרש טעמא
כדפסיק בחולין ,מ"מ לא נוקי מתני' כיחידאה אלא אלא אמרינן דרב קאמר בין במלוה בין בפקדון
כרבנן וכמ"ש רב אשי ,דהא דרב זביד גופיה אוקי וכמ"ש רש"י ז"ל ד"ה וטעמא מאי במלוה קנה וכו',
אבל אי אמרינן דרב דוקא בפקדון קאמר אין אנחנו
צריכין לטעמא אלא מדין זכיה וכנראה מפי' רש"י
ז"ל לקמן ,וא"כ כיון דלרב זביד דרב קאמר דוקא
652
