Page 651 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 651
Pg: 651 - 21-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
הרי יכול להפקירו .עוד נ"ל לתרץ ע"פ מ"ש הר"מ בתרומה ,משום דשביק לה וערקה ואכלה תרומה
בפ"ה וז"ל ומה שהשיבו לו מפני שהוא כקנינו ר"ל מעלמא ותו לא מצי למפסלה באותה תרומה דעלמא
שזה העבד באכילת תרומה או בהיותו בועל כנענית כמו בעבד ע"י דשקיל ד' זוזי מישראל ,דלא שייך
לא הוסיף בעצמו מעלה וכו' ולדבריו צ"ל מ"ש דאי זה אלא גבי עבד אבל לא באשה .אך קשה דר' מאיר
בעי שקיל ד' זוזי זה לראיה שאינו מעלה אלא דקאמ' להו רבנן וכי תימרו אי בעי זריק ליה גטא
מחמת שהוא קנינו והשתא לפ"ז תשובת רבנן מפני ופסיל ,דאכתי לא אסיק אדעתיה הא דמשני
שהוא קנינו היא תשובה כוללת בין לתרומה בין תלמודא דאי בעי שקיל ד' זוזי כו' ,היכי אסיק
לש"כ ולעולם מודו דבהפקירא ניחא ליה ודייק אדעתיה שיאמרו לעבד אי בעי זריק ליה גטא ולא
לשון הש"ס דלא קאמרי ורבנן הרי הוא מתירו יאמרו זה לאשה .ועוד גבי מזונות נמי שאמרו שלא
בב"ח .ודע דמ"ש התוס' דמודה ר"מ בעבד קטן לזון את אשתו אינו רשאי למה אמרו זה ,והלא אי
ישראל וכו' הוא לשיטתם שכתבו לעיל ב' טעמים בעי בעל זריק לה גיטא ורשאי שלא לזון אותה .לכן
דמוצא העבד לקנות תרומה בזול וגם חולקין נ"ל דהא דלא אמרו זה באשה ,משום דבזולת פסול
משא"כ לרש"י דלא כתב אלא דטעמא דחולקין התרומה הרי השליח הזה בקבלתו את גטה מפסידה
ודאי דמודה ר"מ אף בעבד כהן קטן דהא קי"ל דאין מזונות מבעלה ,דבהא ליכא למימר אי בעי בעל
זריק לה גיטה ומפסידה מזונותיה מבעלה משום
חולקין תרומה לקטן וכדאיתא ביבמות דצ"ט. דשבקה וערקה ,ויש לה מזונות כל זמן שלא קבלה
)זרעו של אברהם א( גטה ,שאין זו מורדת לבעלה מכיון שלא ברחה אלא
ומה שכתבו התוספו' וי"ל דמודה ר"מ וכו' ,לא מפחדה פן יזרוק לה גיטה) .כ"י ג(.
נהירא נהי דלא שייך טעמא דהפקרא ניחא כדאיתא )אוצר שיטות א(
בפ"ק דכתובות וכמו שפי' דמשום הכי דייק ואמר
שמפסידו משפחה כנענית ,ומיהו איכא טעמא גמרא ה"נ מסתברא ק"ל לדעת הרמב"ם בפ' מה'
אחרינא שמפסידו מזונות דשייך טפי בעבד קטן, עבדים שכתב דבעבדי נ"מ אינו יכול א"כ מאי פריך
ור"מ תלתא טעמי אית ליה חדא שמפסידו מזונות דאימא דרב דאמר לוה ואוכל בעבדים שלו והא
ופוסלו מן התרומה ומפסידו שפחה כנענית ,וטעמא
דמזונות עיקר דמינה הקשה ר"מ כשאמר שפוסלו דאמר עושה ואוכל בעבדי מלוג.
מן התרומה דהיינו תרומה דמזונות ותרומה דעלמא )זרעו של אברהם א(
והיינו דקאמר השבתוני על המזונות כדפי' לעיל,
ואע"ג דרבנן השיבו שאם ירצה שלא לזון וכו' מ"מ דף יג ע"א
ר"מ לא חזר בו משום הכי דאין זו תשובה שאם
ירצה וכו' דמ"מ חוב הוא לו כמו שפי' לעיל ,נמצא גמרא מפני שמפסידו בש"כ וכו' הרשב"א בפ"ק
דקי' הק' הרי יכול להפקירו ותי' דס' ר"מ צריך ג"ש
דר"מ פליג אפילו בעבד קטן דוק. ונר' דהרשב"א לשיטתיה הכא שתי' לקו' התוס'
)אמרי בינה( ד"ה וכ"ת בתי' ראשון אבל לתי' הב' לק"מ דמ"מ
חוב הוא לו זה השחרור וע"פ דברי הרשב"א ניחא
מתני' תנו גט זה ושטר שחרור זה כו' וכתבו קו' התוס' ד"ה עבד' שהק' מכתובות דקאמר והא
התוס' בד"ה תנו מנה דאשמועינן תנא דבמקום קי"ל עבדא בהפקירא וכו' והא רבנן פליגי דלדברי
שטר לא תקנו מעמד שלשתן אלא בממון דוקא הרשב"א י"ל דלעולם מודו רבנן דעבדא בהפקירא
עכ"ל וכן הוא דעת הר"ן שכתב וז"ל ודוקא במדי ניחא ליה אלא דס"ל דהמפקיר עבדו א"צ ג"ש וא"כ
651
