Page 641 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 641
Pg: 641 - 21-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
אינו חוזר דכיון דאין גט לאחר מיתה ע"כ חל מחיים נמי בגט מומר למאן דאית ליה דהוי כשליח קבלה 2
א"כ אמאי הוצרך ר"נ לומר דא"ח בעבד מטע' את"ד:
שיצא עליו שב"ח ע"ש ולק"מ דטעמא דגט אשה $customer
נמי הוא מה"ט הואיל ויצא עליה שם מגורשת ולא ירדתי לעיקר תי' זה דאת"ל דלאו כ"ע דינא
וצריכין להני טעמי שכתבו התו' הכא ועי"ל דאה"נ גמירי היכי אמרינן דהולך ותן כזכי דמי ואי איהו
אם נתן ש"מ ג"ש לעבדו אפי' אם עמד אינו חוזר לא נתכוון להכי היכי זוכה העבד בקבלת השליח
אלא דהכא שאני דכיון דהוא לא זכה בעצמו אלא ואי איהו ידע ונתכוון לכך הרי נתכוון שיזכה מיד
מטעם זכיית הנכסים הו"א להכי לא כתב לו עצמך אמנם לדידי פשיטא לי דהכא איירי שפי' להדיא
ונכסי קניין לך משום דרצה לתלות שחרורו בזכיית שלא עשאוהו אלא שליח הולכה ושלא יזכה עד
הנכסים וכ"ז שיכול לחזור בנכסי' יכול לחזור שיגיע לידו ובהכי לא תקשי מאי דק"ל להרב ז"ל
בעבד קמ"ל דבעבד אינו יכול לחזור מטעם שיצא בדברי התוס' בד"ה שוו למוליך שכתבו לא ליתביה
האי שליח כו' ולא יאסר בשפחה כו' דהא הולך כזכי
עליו שב"ח. דמי והוצרך לידחק יע"ש ודוק .ברם הא ק"ל בדברי
)זרעו של אברהם( התוס' במ"ש דחשיב עגון הא דאסר בב"ח ומה
שאינו מתחייב במצות דהא הכא בעבד כנעני
דף ט ע"ב קיימינן דאדרבא כל המשחרר עבדו עובר בעשה
ודוחק לומר דמיירי בגוונ' שכתבו התוס' לקמן
רש"י בד"ה כשרים דדינא דמלכות' דינא כו'
ק"ק דלפום מסקנא דמוקמינן הך ברייתא כר"א דל"ת יע"ש.
דעמ"כ לא צרכינן לטעמא דדינא דמלכותא דבלא"ה )גבול יאודה אשכנזי(
כשרים דהא איכא ע"מ וכן מוכח מדברי רש"י תוס' בד"ה הלכה כר"מ ולר"מ ס"ד וכו' עכ"ל.
דלקמן עלה דמתני' דערכאות דאמרינן עלה בגמ' הוקשה להם מהיכא מוכחא דלא פלגינן דיבורא
תני חוץ מכגיטי נשים יע"ש ואולי שדברי רש"י לר"מ דילמא טעמא דר"מ הוא מטעם שיור לכך
כתבו ולר"מ וכו' ודע דלפי פירוש התוס' בכרות
כאן הם לפום ס"ד שלא מיירי בע"מ וק"ל. גיטא אין חילוק בין אם יש לו שאר נכסים לאין לו
)גבול יאודה אשכנזי( אלא אות ושיור דבכלהו לא יצא לחרות כיון שיש
שיור בדבור שהוא משתחרר בו ודלא כדמשמע
תוס' ד"ה אע"פ ואפי' לר"מ דלא הוה בעי לכאורא מדברי מהרש"א עש"ב .ויש ליישב דבריו
למיפסל כו' דברי התוס' כמו שהם לפנינו אינם דלא כתב כן אלא לפי טעמא דפלגינן דיבורא
מובנים וכמ"ש בס' פ"י דהיכן מצינו דאית ליה לחודיה דרש"י ותוס' הם הפוכים בסברתם אבל
לר"מ הכי ובפ' החובל מצינו דר"י אמר אין לעבדים אה"ן אי נחתינן לשיורא לפי תוס' הכל שוים
בושת ופליגי רבנן עליה משום דאחיו הוא למצות ולרש"י אפילו כד נחתינן לטעמא דכרות גיטא
ומקשינן אלא מעתה יהא עבד כשר לעדות ומשני מכניסין עצמינו ג"כ בענין אי פלגינן דיבורא אי לא
דאתיא מק"ו דגזלן ומצאתי להר"ן ז"ל לקמן עלה משא"כ לתוס' דכד נחתינן לטעמא דכרות גיטא אין
דמתני' דעד כותי שכתב וז"ל וכ"ש לעדות דדינו
כגוי דאפי' למי דלא הוה בעי למפסיל עבד לעדות אנו מכניסים עצמינו תו בפלגות דיבורא ודוק.
משום דכתיב שקר ענה באחיו ועבד אחיו הוא )זרע יצחק ועד לחכמים ג(
במצות כדאיתא בפ' החובל גוי דלא אחיו הוא
פשיטא ע"כ והנך רואה שדברי הר"ן אלו מועתק' שם שהרי יצא וכו' מכאן הק' ה' שמחת יו"ט ספ"ג
לדעת ר"ת לקמן דע"ב דש"מ שנתן גט אם עמד
641
