Page 673 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 673
Pg: 673 - 22-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
מיכנף כניף מה שנדחק מסביבות הצורה אינו עומד תוס' ד"ה הא בעינן שמו וכו' ,אע"ג דבהדייא 2
במקומו דחוק אלא מן הצד מיכנף כניף בבליטת קאמר דסיפא דשינה שמו ושמה היא ככ"ע ,רוצים
הצורה וכינוף זה הוא שעוש' הצורה בולטת כן הוא לומר דרישא דמתני' היא ר"מ ,וקאמר דהולד $customer
פירוש רש"י ז"ל אבל קשה דניחיה דינר או כיוצא ממזר ,והיינו מדרבנן ,וממילא דגם סיפא דשינה
בו בלתי צור' ונסתום בו הצורה ונחזי אי בליטת וכו' ,וקאמר וכל הדרכים האלו בו ,מדרבנן ג"כ,
הצורה מתעבה יותר ממה שהיה עובי הדינר ומ"מ עדיין דבריהם צע"ג ,דמה לו להזכיר ר"מ,
מעיקרא ש"מ דמיכנף כניף ואי עובי בליטתו הוא בקצרה היל"ל שינה ,משמע דבלא כתבו כלל כשר,
כמו שהיה עובי הדינר טרם נחתם ומה שסביבו הוא דבשינה אינה אלא מדרבנן ,דומייא דכל הנך
שנקלט מעביו ש"מ דמיתרץ תרוץ ויש לישב דאף דמתני' ,אתו לא ידענא מהיכא משמע להו דשינה
דסיום בליטת הצורה עבה כבראשונה איכא לספוקי היינו פסולא דרבנן ,והרי כמה משניות אח"כ דהוי
דילמא מכנף כניף והוא כי כל הדינר הוא נדחק פסולא דאורייתא ,כמו כל העריות שאמרו וכו',
מיניה וביה בין במקום הצורה בין סביבה אלא שמה
שסביבה נדחק מאד יותר ממקום הצורה מפני וצ"ע.
שבמקום הצורה חלל הדפוס הוא גדול כגודל עובי )שרביט הזהב(
הצורה הצריכה לה להיות שם משא"כ סביבה ולכן
כניף מה שנדחק מסביבו במקום הצורה ומממלא תוס' ד"ה אי משום כריתות כו' וי"ל דר"י לא
מה שחסר מעביה מפני דחיקתה ונשארה כבתחילה ס"ל כותיה א"נ כו' מבין ריסי עיני התוס' נראה
וצ"ל דכך הוא האמת שאין עובי צורת הדינר עודף דמשמע להו דר"ע ס"ל כמ"ש דמוחקין לה מן
על עביו הראשון שהיה לו לדינר טרם נחתם דאי התורה והיינו דכתבו בחי' קמא דר"י לא ס"ל
עודף עליו ליכא לספוקי דודאי מיכנף כניף אלא כוותיה כלו' דליכא למ"ד דמוחקין לה מן התורה אי
בעינן לשמה ואי הוה ס"ל דלענין הלכה ס"ל לר"פ
מפני היותו כבראשונה מספקינן ביה כדאמרן: כמ"ד דאין מוחקין מאי דוחקייהו לומר דר"י פליג
)אדרת אליהו( אר"פ כיון דר"פ גופיה ס"ל דאין מוחקין כאידך
תנא נימא נמי דר"י הכי ס"ל וכמו שהי' בתר הכי
גמ' ודמינהי לא היה כתבו שוקע כו' מכאן תשו' וזה תימה דמנ"ל דר"פ ס"ל דמוחקין ולמדתי
למ"ש הרב כ"מ בריש פ"ט מה'כלי המקדש דהיה מהלכה סתם מתני' דפ' כל הגט דהכותב תופסי גיטין
כותב על הציץ תחילה בדיו קדש לה' ואח"ך היה כו' ואולם דמשמע להו דמדקאמר ר"י למאי ניחוש
חופר האותיות מאחריו יע"ש ודבריו אלו הם הפך לה מש' דלכ"ע ליכא למיחש ועל זה הוצרכו לתרץ
סו' ושוב ראיתי להרב פ"ח ז"ל בה' גרושין סי' דר"י פליג עליה דר"ע ושוב נדחקו וכתבו דמאי
קכ"ד שדחה דבריו מכח סוגיא ,יע"ש ועיין בס' דת דקאמר ר"י למאי ניחוש לה היינו משו' דקי"ל
כמ"ד דאין מוחקין לה מן התורה ועיין בס' ע"י במה
ודין בתשו' שבסוף הס' יע"ש.
)גבול יאודה( שהקש' בדבור זה ודבריו נעלמו ממנו ע"ש.
גמ' א"ר חסדא גט שכתבו שלא לשמה כו'. )גבול יאודה(
הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' גרושין דין ד' כתב וז"ל וכל
גט שכתבו שלא לשמה אע"פ שהעביר עליו קולמוס מיתרץ תרוץ שנדחק מה שהכי' הצורה מיניה וביה
לשמה אינו גט עכ"ל פסק כרבנן אליבא דרב חסדא וממילא נשארת הצורה שאינה נדחקת בולטת או
וס"ל דרב אחא בר יעקב דחייה עלמא ולא שבקינן
673
