Page 682 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 682
Pg: 682 - 22-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
יכול לעשות זה המעשה שעושים העדים מה שייך ותביאם לב"ד מיד ,לא כן עידי חתימה שכותב גט
שליחות ומוכרח דהוי משום לשמה. לעצמו וחותמו ואח"כ נותן לה אינה יודעת העדים
היכן הם ,ולפעמים שולח גט ממדינת הים ואין
)ידיו של משה( העדים אצלה ,ומכאן מוכח דלר"מ לא בעי עידי
דף כג ע"א מסירה ,היפך דברי ר"ת דף י"ז ופשוט.
)חי' ר"מ מאימראן(
גמ' בארץ דלאו אדבורא דידה סמכי' מהימנ'
כתבו התוס' ז"ל בפ"ק ד"ו דאיירי בלא אמרו בנו"ן כתבו עוד וי"ל דחשיבי בני כריתות כו' וא"ת הא
כסתם מביא גט בא"י אבל אי אמרה סמכינן תניא בפ' השולח דמ"ה ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן
אדיבורא והרב המכתב דצ"ט ע"ד כתב דהא דלק כו' אשה וקטן פסולין דכל שאינו בקשירה אינו
להו ממילתיה דאביי דקאמר בהדיא דבארץ אי אתי בכתיבה ואמאי חשיב לקטן ואינו בר קשירה כיון
בעל מערער משגחינן ביה משום דהתם שאני דלא דאם הגדיל הוי בר קשירה דומיא דכריתות
דינא גמירי וכמ"ש הרשב"א ז"ל דממילתיה דאביי דחשבינן ליה בר כריתות והא ודאי לק"מ דהא התם
ל"ק כלל דהתי' מבואר דאיירי בדלא אמרה ומש"ה מיתורא דקרא פסלינן ליה דהא עיקר קרא ע"כ
אי אתי בעל מערער משגחינן ביה אבל ממילתיה לקטן ואיצטריך דלנכרי ועבד ואשה ממילא
דר"י דקאמ' דלאו אדיבורא סמכינן משמע להו מתמעטו דומיא דכריתות דבלא קרא פסלינן לנכרי
לכאורה הלשון אומרת לאו אדבורא דידה סמכינן מטעם דלאו בר כריתות הוא אלא מדאיצטריך קרא
דאיירי אפי' בדאמרה ותי' דליתא דאיידי בשלא היינו לקטן והא דנקט בברייתא נכרי ועבד ואשה
אמרה ולדרך זו התוס' ז"ל פליגי דאדברי הרשב"א דמשמע דהני נמי מקרא מתמעטי אגב קטן בקטניהו
ז"ל ומה שהביא הרב מדברי הר"ן דבפ"ק שהם והא דלא דרשינן ה"נ וכתב ונתן כל שישנו בנתינה
כדברי התוס' ז"ל וכאן הביא מחלוקת הרמב"ן ישנו בכתיבה היינו משום דדוקא התם מוכח דקרא
והרשב"א ז"ל נ"ל שהר"ן סמך בפ"ק על מ"ש כאן לדרשא אתא דשני קרא דברישא כתיב והיו
בפירקין שהדין שנוי במחלוקת .עו' כתב דממ"ש הדברים כו' והדר כתב ל' כתיבה דהו"ל למימ'
הרמב"ם פ"ז ה"ה ולומר בנו"ן דהוא שפת יתר ושמחם על מזוז' ביתיך אלא ודאי למדרשיה אתי
שהרי עיקר הנאמנו' בח"|ל מפני שאו' בנ"ון אמנם
נר' שבא לו' דדוקא בח"ל הוא דנאמנ' אבל בארץ ולמימ' דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וק"ל.
הגם שתאמר כן לא מהימנא עכ"ל ולי נראה אדרבא )גבול יאודה(
איפכא מסתברא דמש"ה כתב רבינו לישנא יתירה
ולומר בנו"ן ללמד דכיון דמצד עצמן נאמנות לומר שם תוספות ד"ה והא לאו בני דעה נינהו כתבו
בנו"ן בארץ נמי אי אמרי נאמנות וכדין שליח בתו"ד וז"ל והא דאמרי' לקמן צריך שאומר
שכתב רבי' בה"ז ומ"מ אין זה הכרע ברור לע"ד. לסופר כתוב ולעדים חתומו לאו משום שליחות
)מאמר מרדכי( כו' י"ל למאי דס"ד דתוס' דהוי מטעם שליחות הינה
הציווי דכתיבה דאמרי' וכתב דקרא אבעל קאי
גמ' אמר רב נחמן אומר היה ר"מ אפי' מצאו וכשמצוה לסופ' הוי שלוחו אבל מה שאמרו ולעדים
באשפה חתמו ונתנו לה כשר .והקשה הרב החסיד חתומו מה שייך שליחות שהרי החתימות אינו תלוי
גט מקושר סי' ד' דף ל' ע"ד וז"ל :איכא למידק מהא בבעל אלא בעדים בשלמא דבר שיכול לעשותו
דאמרי' בר"פ כל הגט דף כ"ד עלה דמתני' דכל גט הבעל דבר בעצמו ועושהו אחר שייך לומר אותו
אחר הוי שלוחו אבל בעדים שאין הבעל בעצמו
682
