Page 683 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 683
Pg: 683 - 22-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
משום בנו"ן דהשת' ליכא משום עדות וכמ"ש שנכתב שלא לשם אשה פסול וכו' תנא דבי ר"י לא
מהריב"ל ונדחק הרב ז"ל בזה יע"ש. זה שנכתב שלא לשם גירושין אלא אף זה שנכתב
לשם גירושין ,ולא זה שנכתב שלא לשם גירושין
ולע"ד נראה ברור דאף למאי דלא אסיק אדעתי' דידיה אלא אף זה שנכתב לשם גירושין דידיה פסול
טעמא דבנו"ן מ"מ ע"כ מאי דנאמן לומר דהוי שליח וכו' מ"ט אי כתב ונתן ספר כריתות בידה הוה
הבעל היינו בעדו' דמהימן שליח כבי תרי לומר אמינה למעוטי האיך קמא דלא עבד לשם כריתות
דעשאו שליח ותדע דהא איכא מ"ד דצריך עדות וכו' ע"כ .מפורש יוציא מהך סוגיא דאי הוה כתיב
שעשאו שליח ולמ"ד שא"צ עדות היינו משום ונתן ספר כריתות בידה בלבד עכ"פ ממעטינן גט
דמהימן כי היכי דמהימן לומר בנו"ן ועיין בדברי העשוי להתלמד שלא לשם גירושים ממשעמותיה
הרא"ש בריש מכילתין והשתא מייתו שפיר ממאי דספר כריתות וא"כ איך הכשיר ר"מ מצאו באשפה
דהוה בעי מימר מעיקרא דסומא מתחילתו כשר כיון שאפשר שנכתב שלא לשם גירושים דנהי
דר"מ לה לשמה דכתב קרא אחתימת הגט קאי מ"מ
אע"ג דצריך שיאמר שליח הבעל אני ודוק. ממשמעותיה דקרא דקאמר וחתם לה ספר כריתות
)גבול יאודה( משמע שיחתום ספר הנעשה לשם כריתות עכ"ל.
ולי נראה לתרץ ע"פ שכתבו התוס' לקמן דף ס"ו
פירש"י בד"ה דלאו וכו' מויקחו להם איש וכו' ע"ב ד"ה הא כתב הגט כשר וכו' א"נ נהי דמכשיר
עכ"ל .אע"ג דלענין שליחות אמרי' התם חולין ר"מ אפילו מצאו הבעל באשפה וחתמו ונתנו לה
מקדשים לא גמרי' מ"מ כיון דגלי לן קרא שליחות היכא שצוה לכתוב מודה ר"מ שצריך לעשות ציוויו
בחולין ילפי' לענין קטן דגלוי מילתא בעלמא הוא ואפילו כתב ידן הוא הוי כאלו צוה להדיא שיאמר
אבל רש"י שם גבי דרשא דנשיא אחד דפריך והא לסופר שיכתוב ולא סגי הכא במצאו באשפה אפילו
הוו קטנים פירש"י דנ"ל אין שליחות מקרא לר"מ עכ"ל .הרי מפורש מדבריהם דהיכא דצוה
דגרושין דכתיב איש ע"ש ואין להק' א"כ קרא הבעל אפילו ר"מ צריך לכותבו לשמה לעשות
דאיש שה דנ"ל מיניה התם דאין קטן זוכה למ"ל ציוויו וכתבו התוס' לעיל דף כ"ב ע"ב ד"ה והא לאו
נילף בק"ו מגרושין די"ל דהו"א כיון דאיתיה בני דיעה נינהו וכו' דלא בעינן שליחות בכתב
באכילה דקדשים אית ליה נמי זכיה וכ"כ התוספות דוכתב לאו אבעל קאי אלא הסופר והא וכו' אלא
משום דכשלא צוה הבעל לא חשיב לשמה וכו' וא"כ
שם עיין שם: איכ"ל הא דכתב רחמנא ספר כריתות למעט שלא
)משמרות כהונה ,ועד לחכמים ג( לשם גירושין אלא דוקא על וכתב דרישא דקרא
דקאי על אסופר דאי צוה הבעל לסופר צריך להיות
גמ' מתקיף לה רב יוסף וכי' ע"כ נראה דרב ששת לשמה לעשות ציוויו אבל אי לא צוה הבעל אפילו
ס"ל דוקא גבי אשתו הוא דאמרי' טביעות עינא מצאו באשפה כשר כיון דלא בעי כתיבה לשמה
דקלה כיון דשכיח עמה תמיד אבל אשה דעלמא לא:
)שערי ציון( ודוק:
)ימי אברהם(
בד"ה ונעשה כמו שהקנה וכו' ,תימה וכו' ,לולא
דבריהם נראה דקושיתם היא בעצמה קושית הגמ', תוס' ד"ה וה"ה כו' תדע דאפי' סומא מעיקרו
באומרו מ"ט דרבי ,ר"ל דהכא הוי תרי גופי ניכרו, כו' לכאורה דבריהם אינם מובנים דמאי דאי' קא
ור"ל כיון דגופה לא נשתחרר כלל ,במה תזכה לו, מייתו ממאי דהוה אסיק אדעתין דלא הוי טעמ'
ותי' דעובר ירך אמו ,וכמו שהקנה לה אחד
מאיבריה ,ובודאי שהידים הם שמשים לכל הגוף,
683
