Page 688 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 688
Pg: 688 - 22-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
חששא דבקיעת הנוד דאיכא למיח' שמא יגנב או ירצה או לא ירצה וכמ"ש הר"ן ז"ן וכ"כ רש"ל ז"ל
יאבד הכיס א"כ מאי ק"ל מעיקר' מההיא דר"י בשיטתו לקמא פ' הפרה יע"ש אך בחי' דפירקין
למאן דלא תחלק בין חולה לדעת עצמו לחולה בד"ה ר"י כו' משמע מדבריו דהתם לא חשיב עומד
בדעת אחרים ותו איכא לעיוני לפי תי' שחלקו בין להתברר ודבריו סתרי אהדדי והן הפך דברי הר"ן
היכא דעומד הדבר להתברר לדמאי מקשו בד"ה
ולכי מיית כו' בס"ד אבל קשה דאף בתולה בדעת ז"ל וצ"ע.
)גבול יאודה(
אחרים כו' וק"ל.
)גבול יאודה( תוס' ד"ה הלוקח יין כו' כתבו בסוף דבריהם
אע"פ שגזרו על פתן על יינם לא גזרו כו' נר'
גמ' ומיחל ושותה מיד .תימא היכי מדמה להו ולא דה"מ דגזרת פתן היא קדומה כמ"ש התוס' לעיל
דמו כלל ,דהכא אף שהוא תולה בעצמו לא שייך בפ"ק די"א ד"ה מצת כותי יע"ש אך דבריהם
לומר שהיה פוסח על שתי הסעיפים כמו גבי גט מגומגמי' דהא לר"מ נמי תקשי להו הכי דהא בגזרת
אשה ,ועוד דבשלמא התם חיישינן שמא בעת נתינת פתן לא גזרו על יינם שהרי הוא גזר על יינם וגזרת
הגט היה דעתו לזו וכבר נכתב גט לשמה ואח"כ
כשנמלך ומגרש בו חבירתה הוי שלא לשמה ,אבל הפת היא קדומה ועיין בדבריהם ועירובין יע"ש.
כאן אפילו אם נאמר כשישתה חצי החבית יהיה )גבול יאודה(
בדעתו לתרום מחצי האחר ואח"כ ימלך וישתה גם
החצי ויפריש אח"כ משוליה מה בכך ,הלא מחשבה תוס' ד"ה אי אמרת בשלמא .הפרי חדש תירץ
ראשונה לא עשתה רושם ולא קדש היין על ידה, דסוגיין דהכא איירי בגדולים והתם בקטנים ,וכולהו
דאעפ"י שאמרו תרומה ניטלת במחשבה ,הני מילי מודים דשה לבית אבות לאו דאורייתא ,ותוס' לא
אם אמר זה יהיה תרומה ,אבל אם מחשב לתרום ניחא להו בהכי דא"כ אמאי דחיק ר"י לומר
לעתיד אין מחשבה זו כלום וגם בעינן שיקבע מקום דאמנינהו ,דלדידיה לא אתי שפיר מזכה להם דהא
לצפון וכו' .ואין לומר דחיישינן שמאבאמת יאמר אביהם הוא שזיכה להם וכמ"ש הרמב"ן ז"ל כיון
בלבו כשישתה החצי שהשאר יהיה תרומה ויקבע דמצי לאוקמה בקטנים ,ומה משמעות ראה במשנה
לו מקום ,ואח"כ יהי שותה והולך ויסמוך על דבורו דקאי בגדולים טפי מקטנים שפירש כן אדרבה
הראשון שאמר שאני עתיד להפריש שמה שיפריש סתמא אקטנים ,וגם ר"א לא הוה פריך מינה כיון
בפועל דוקא הוא תרומה ,דזה אינו כלום .ומצאתי דמצי לאוקמה בקטנים ,אלא ודאי משום דס"ל שה
להרא"ש וז"ל ,האי דחשיב הך דהלוקח יין תולה לבית אבות דאורייתא כמ"ש הרמב"ן ז"ל ,ואי נמי
בדעת עצמו לא ברירה לי ,דהכא דמפלגינן בין
תולדה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים משום מספקא להו קאמרי הכי וק"ל.
דתול הבעצמו היה יכול לברר בשעת התנאי ומדאל )חי' ר"מ מאימראן(
ברר ודאי היה פוסח על ב' הסעיפים ,אבל הכא
בשעת התנאי אי אפשר לו לברר יותר ממה שברר דף כה ע"ב
אלא דחשיב ליה תולה בדעת עצמו משום שמברר
לבסוף ואומר זה אני שותה לשם חולין וזה יהי תוס' ד"ה ר"י ור"י ור"ש כו' בס"ד ור"י דסבר
תרומה עכ"ל ,ועדיין יש לדקדק הרבה בעניינים דמחזירין יפרש טעמו משום בקיעת הנוד כו'
אלו ,ועיין חידושי הרמב"ן ז"ל באורך ,ותוס' סוטה. ק"ל דאכתי תקשי לר"י ההיא דערובין דקאמר מ"ב
שיש לי בביתי יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן
הכיס דאמר ר"י לא חלל ואי התם נמי שייך הך
688
