Page 697 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 697
Pg: 697 - 22-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
)גבול יאודה( ובפ"ג אלא בשעה שתקבלנו כמ"ש התוס' שם וכיון
דבשעת גירושין אמירתה האמינוה רבנן ולכך לא
רש"י ד"ה )ה"ג( ]אבא בר מיומי וכו'[ .בלישנא ק"ל אלא משינויא בתרא ומה שתי' הריבט"א בזה
בתרא גרסינן מאי קאמר ליה .עיין בתוס' .וכתב
הרשב"א דלפי גירסת רש"י סובר רש"י ז"ל דשליח אינו מבורר לי:
כזה אינו עושהשליח דקיל כרב אשי וכלישנא )משמרות כהונה ,ועד לחכמים ג(
בתרא ולחומרא ,ולגירסת ר"ת סובר דשליח שניתן
תוס' בד"ה שקול מינה כו' עיין לשון הר"ן
לגירושין הוא ועושה שליח ועיין שם. שכתב ע"ש הרמב"ן דה"ה אי א"ל הב גיטא
)ברית יעקב( ושקול מינה חפץ ועבד הכי דלא הוי גט אלא
דגמ' הכא לא נחת בההוא דינא כו' וכתב עה מרן
גמרא ור"ל מכשיר וכו' המש"ל פ"ד מה' תרומות ז"ל בב"י סימן קמ"א סנ"ג שאין דברי הר"ן
הק' מהתוספתא ופ' הרמב"ם שם דהאומר לפועל מבוררים ובמדומה שט"ס יש שם והטעות הוא מפו'
כנס ואח"כ תרום ותרם ואח"כ כנס תרומתו תרומה שמ"ש בחר הכי הוא תי' אחר דידיה וצ"ל ול"נ דכי
שאין הגורן מתכנס אלא א"כ נתרם ולר"ל ל"ל ה"ט אמרינן התם כו' וכן מצאתי בהגהות הרי"ף יע"ש
ע"ש וי"ל דכיון דכל עיקר הקפדתו הכא אלא משום ולפי תי' הר"ן ז"ל נר' להדיא דהיכא דא"ל הב גיטא
שיקח החפץ א"כ כשנעשה רצונו סגי משא"כ התם ושקול חפצא ויהב גיטא ולא יהבא ליה חפצא אע"ג
דהקפדתו בלא שום טעם א"כ ש"מ דגברא קפדנא שעוות וחייב בתשלומין אפ"ה הגט גט כיון שאין
הוא והו"ל כמ"ש אלא תגרשה אלא בימין וגירשה הלשון מוכיח שיהא שליחות הגט תלוי בכך ולא עוד
אלא אע"ג דקאמר ליה שקול חפצא והב גיטא כיון
בשמאל דפסול לכ"ע. דלא קאמר והדר הב גיטה אם שינה והב גיטה ולא
שם לסוף איגלאי מילתא וכו' מכאן יש להוכיח קצת יהבא ליה חפצא אפ"ה הוי גט וזה שלא כדברי
דבגט ארוסה היכא דכתב אינתתי דכשר דמסתמא הרמב"ם בפ"ט דין ל"ז שכת' וז"ל א"ל תן לה הגט
מעיקרא ראה רבא הגט ואיך לא הרגיש דכתי' בו וטול ממנה חפץ פ' כו' הרי זה גט בין שנתנה החפץ
ארוסה א"ו אפי' כתוב אינתתי כשר וכגון דכתוב בו תחי' בין שלא נתנה אלא בסוף ומשמע דוקא נתנה
אינתתי מיהו לאו ראיה דאיכא למימר דאיירי דלא בסוף הא לא נתנה לא הוי גיטה וכן נר' מדברי הטור
כתוב בו לא ארוסתי ולא אינתתי דכשר לכ"ע ומ"מ ז"ל וכן הוא דעת ה"ה ז"ל וא"כ נמצא דג' מחלוקות
בדבר דלדעת הרמב"ן אע"ג דנתנה בסוף לא הוי גט
נקוט מיהא חדא ועיין באה"ע סי' קכ"ו. ולדעת הרמב"ם כיון דנתנה הוי גט ולדעת הר"ן
)זרעו של אברהם( אע"ג דלא נתנה הוי גט ומדברי הר"ן ז"ל נמינו
למידין טוב טעם לשיטת הרמב"ם ז"ל דלא תקשי
דף ל ע"א ההיא דהכותב דהתם חייב לשלם דהרי הוא כאומר
תן מעות לכשתרצה ומיהו אם לא תחזיר לי את
גמ' מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה וכו' הנייר תהא חייב לי בהם כשומר שפשע וא"כ ה"נ
בתשו' המיימוני ס' משפטים סי' ס"ח הוכיח מכאן נעשה כאומ' לו תן גט כשתרצ' ומיהו אם לא תחזי'
דבד"מ דיש טענת אונס אז אונס ממון הוי אונס ודן לי את החפץ חייב אתה לי וכיון שהחזיר את החפץ
בנדונו באחד שחייב עצמו בקנס שיתעסק עם הלוה הרי נעשה שליחותו ואין אנו צריכין לשאר דברי
שלו שיתן מהסך שחייב לו לפלוני והלך ופייסו
שידור ליתן לפ' הסך ההוא וינכהו מהסך שמחוייב הר"ן ז"ל ודוק.
לו ולא רצה עד שיפטור אותו מג' או ד' זהובים
697
