Page 702 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 702
Pg: 702 - 22-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
על הספק וסמך על הלשון דנקט סמוך לדין זה גבי דעדיין לא הורמו וממון בעלים חשיבי הא ליתא וכו'
חבית שכתב הכי זה ספק וצריך להפריש ממנו יע"ש עכ"ל .ולפי דברי התוס' הנז"ל דפאילו טבל
נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ולמחר מפריש
תרומה ב' וק"ל. ממנו תרומה אם כן הדרא הקושיא לדוכתה כיון
)אור יקרות( דחזי לקטנים אמאי אין מפנין וכי תימא השתא
דאתית להכי אפילו טבל גמור דאורייתא אמאי אין
תוס' בד"ה המניח פירות כו' בערבי שבתות מפנין כיון דנותן עיניו בצד זה וכו' א"כ חזי ליה
וי"ט וכו' עכ"ל הרמב"ם בפ"ה דתרומות מוקי לה כבר הקשה כן הרב שער המלך בהלכות תרומות
אף בחול ובדיעבד והתוס' אפשר דלא ס"ל לחלק ותרוצו שם אינו מעלה ארוכה לכאן והדרא קושיא
בדאורייתא או אפשר דלשון המניח משמע לה
לדוכתה ודוק.
לכתחילה. )ימי אברהם(
)אור יקרות(
רש"י ד"ה באומד א' מחמשים שאמרו חכמי' פרש"י ד"ה הרי זה חושש כו' ואם לא אכלן
מפרי' באומד' בו ק"ק מאחר דמן התורה חטה אחד צריך להפריש כו' עכ"ל הרב בתי"ט כתב דמדברי
פוטרת כל הכרי וחכמי' הוא שאמרו א' טחמשים הרמב"ם ע"ה מהלכות תרומות משמע דאף אם
היאך לומ' שנטלת מאומד מה שקבעו חכמי' שהוא אכלן צריך להפריש מדסתם ולא התנה אם לא אכלן
ועוד נ"ל ראיה מפורשת מדבריו שבפ"ז ממעשרות
א' מנ'. דין ד' שכתב ז"ל המניח פירות להיות מפריש
)מר דרור( עליהם מעשרות וכו' ואוכל ושותה עד שיעשו וכו'
מצאן שאבדו ה"ז חושש לכל שהפריש ואינו מעשר
דל"א מתני' המניח פי' פרש"י בד"ה ה"ז ודאי עכ"ל .הרי ברור דאף למה שאכל ושתה כבר
חושש כו' ואם לא אכלן צריך להפריש כו' פי' צריך תיקון מחדש וכן נראה דעת התוס' דכתבו
דבריו דאם אכלן לא מחייב לשלומי לכהן וללוי דמיירי בשבתות וי"ט דוקא דשרי שלא מן המוקף
דמיתרומה ומעשר דכיון דס' הוי המע"ה אבל אם והיינו ודאי שצריך לאכלן בו ביום ועלה קתני מצאן
לא אכלן מחייב להפרישם משום איסור הטבל שאבדו הרי זה חושש וכו' ומסתמא איירי שכבר
דספק איסור לחומר' ולפ"ז משמע דאף אם לא אכלן אכלן .ואין להקשות כפי סברא זו דאף למה שאכל
אף שחייב להפריש מ"מ מוכרן והדמים שלו דכיון יכול לתקן אח"כ אם כן בההיא דלעיל גבי נוד
דהשת' ליכ' גביה אלא דמי תרומה ומעשר אמרי' דקאמר שמא יבקע הנור ונמצא שותה טבלים
המע"ה ומאי דקתני מתני' הרי זה חושש היינו למפרע אמאי הא יכול לתקן די"ל דודאי בשעה
להפריש תרומה ות"מ אבל מעשר ראשון הוא שלו ששותה או אוכל הפירות אם באותה שעה היו
אבודים הפירות שהפריש א אסורא קא אכיל או
דהא מותר לזרים. שותה ואף דכבר נעשה האיסור מ"מ לא נפטר
)גבול יאודה( מחיוב תרומות ומעשרות המוטל עליו ועיין ביומא
פ' יה"ך אמתני' דמי שאחזו בולמוס דוק )א"ה עיין
ומה שכתבו והא דמייתי בריתא דאבא אלעזר בספר בני דוד הלכות תרומות פ"ה( ומ"ש הרמב"ם
וכו' תירוצא דחיקא היא דמה לו לאשמועי' ז"ל במעשר ואינו מעשר ודאי ובתרומה כתב סתם
פלוגתא ,ואני ראיתי לשון הרישולמי שם ולא נראה משום דלשון חושש שכתב היינו משמעותיה
קאמר דתניא וכו' אלא מלתא באפי נפשה מייתי הא
דאבא אלעזר ולא לענין תירוצא עיין שם.
702
