Page 715 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 715
Pg: 715 - 23-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
הא דר"ן בחייב למלוה ולא הוי טעמא מדר"ן דלא י"ט ותו שהרי הא דמלוה על המשכון היינו אפי' על
אצטירך דר"ן לאפוקי מלוה למלוה דוק. המחט משמט אלפא זוזי וכדכתב הרא"ש ז"ל ע"ש
הירשו' והתם פשיטא ודאי דנוגשו שישלם לו אלפא
)אור יקרות( זוזי ולכן היה צריך לפרש דתפיס ליה לגוביינא
ודוכוותא פרש"י ז"ל בפ' האומנים דפ"ב עלה
דף לז ע"ב דההיא פלוגתא דר"א ורבי עקיב' ולכן כתבו שאין
אנו צריכין לזה דלעולם דתפסי' בתור' משכון אלא
גמרא רבו שני ממאין קני ליה כו' אבל רבו דנ"ל מקרא דאמר יהיה לך וכבר כתבתי בזה בחי'
ראשון לא ק"ל די"ל שמכר עצמו וק"ל .ותמהני
ממוהר"ם ק"ל דיל שמכר עצמו וק"ל .ותמהני לשבועות בשלהי פ' שבועת הדיינים.
)גבול יאודה(
ממוהר"ם ז"ל בחדושין שנדחק בזה עיין שם:
רש"י ד"ה ישתעבד לרבו ראשון וכו' .דמידע גמרא אם אין לו מזכהו בתוך שדהו .עיין ח"מ
וכו' .אין כונת רש"י לפטור הא' גם מלשלם מעות סימן ס"ז סעיף כ"ח .וכתבו הרא"ש והר"ן ז"ל דקל
מהאי טעמא דהוו מתנה כמ"ש מור"ם סי' שנ"ו ס"ב הוא שקלו בפרוזבול דאף על פי שחוב הוא לו יכול
ע"ש ועיין ג"כ שנ"ג ס"ג הגה ,דליתא דחייב הא'
לשלם כמ"ש בתוספתא ,הביאה הר"ן ז"ל ע"ש, לזכותו ,ועיין בסמ"ע טעם אחר.
ושאני הך דשנ"ו ס"ב שלא הי"ל לקנותו אלא היה )ברית יעקב(
לו להודיע לבעליו ויוצא בלא דמים ,וגם בגזל
עתידים בעלי זרוע וכו' ויוציא בלא דמים ,אבל פרש"י בד"ה אלא על קרקע אם יש ללוה קרקע
שבאי גם אם ימות ישאר באותה אומה ,ועוד דאין כו' דהוי מלתא דשכיחא כו' עכ"ל וק' כפי טעם
זה כשאין לו קרקע ללוה דמזכהו המלוה קרקע כל
לנו להניחו שלא יטמע וק"ל. שהוא וכותבי' עליו אמאי הא כשהלוהו לא היה לו
)חי' ר"מ מאימראן( קרקע וכבר הוקשה זה להרשב"א ז"ל בשיטתו
והרב בג"ת דף ר"ו והרב מהרימ"ט בשיטתו
תוס' ד"ה דילמא מימנעי וכו' .וא"ת וכו' לקדושין דף כ"ג אך דבריו שם תמוהים שכתב וז"ל
כשפדאו וכו' .נ"ל דל"ק דבפדאוהו לשם עבד נוטל ותו אמרינן בפ' השולח אין לו קרקע ולערב יש לו
מעותיו מרבו א' ,מה שאין כן היכא דפדאו לשם בן כותבים מדר"ן דמוציאין מזה ונותנים כו' ומסתמא
חורין כיון דאיכוין למצוה אינו נוטל מעותיו אפילו בערב אפי' שלא בשעת מתן מעות מיירי ועוד למה
אם היה משתעבד לרבו א' ,משום דא"ל את למצוה לי טעמא דר"ן ת"ל דהשתא שכיחא שמלוה על סמך
אכונת והא עבדת מצוה ,דלפי האמת כשם שמצוה קרקעו של ערב אלא כו' עכל והא דר"ן כך הוא
לפדות בני חורין כך עבדים אפילו לרבנן ,אלא האמת דלא נצרכה כשיש קרקע לערב אלא כשאין
דאנשי הוא דטעו בהכי וכמ"ש הפוסקים ז"ל ,וא"כ קרקע לא ללוה ולא לערב ולחייב יש לו בההיא הוא
מתורץ קושיית התוס' דודאי בהך דרישא לא ממנעי דאתמר הא דר' נתן בשמעתין וצ"ע עיין בטור ח"מ
כיון דנוטל מיהא מעותיו לאפוקי סיפא ,וכן פסק סימן ס"ז שכתב דאפילו שאין קרקע אלא לחייב
הרמב"ם וכתבו מר"ן סי' רס"ז ביו"ד .ובזה מתורץ למלוה מזכין ללוה וכותבים וכתב הב"ח שם .וז"ל
ג"כ מה שהקשו בד"ה לעולם ע"ש ,דלפ"ז ניחא ברייתא שם ומפרש רבינו כו' דאפילו בחייב למלוה
דמוכרח למינקט טעמא דבן חורין משום דע"י כן נמי יכול לזכות ללוה מדר"ן עכ"ל וצ"ע דמאי שייך
יפטר רבו א' גם מהמעות דהא למצוה איכוין ,וכיון
דכן אי אמרת משתעבד לא' ממנעי ,אבל אי הוה
715
